בובה

מאת: מגי נחשון

בובה, הכלבה שלי, מתה.
אחר הצהריים של שבת, שמשי ואביבי היה היום האחרון בחייה.
בובה נכנסה אל חיינו כגורה בת שלושה שבועות.
רוב חייה חיה במושב.
כדור צמר שחור ומלא מרץ שהלך וגדל לגודל של זאבה בעלת מראה דובי.
כל הילדים אהבו אותה והיא אהבה את כל הילדים.
את כולם בובה אהבה, גם את החתולים והכלבים האחרים.
את כולם חוץ ממאיר הדוור.
אחרי שהשליך עליה אבן פעם אחת, רכש לו אויבת לכל החיים.
נאלצתי לסגור אותה, לחסום אותה, לקשור אותה.
לשמור שלא תעשה נזק, שלא תברח.
בובה רצתה לרוץ חופשיה, אבל העולם הזה לא מתאים לכלבים עם תשוקה לחופש.
בשנתיים האחרונות עברנו לתל אביב והיא האטה קצב, הלכה ורזתה לנגד עיני.
האגן החל להישמט מטה והרגליים כבר לא נשאו אותה.
נתתי לה כדורי חיזוק ואת האוכל הטוב ביותר.
היא המשיכה לחיות בשבילי.
מושכת אותי לטייל בפארק למרות שבדרך חזרה היינו צריכות לעצור למנוחה כמה פעמים.
בבוקר הייתה מעירה אותי בנביחות ובכל רגע הייתה מבקשת ליטוף וקירבה.
במבט שלה הייתי רואה את הנאמנות הכי אמיתית, את הקבלה הכי מוחלטת, את השייכות והאהבה שרחשנו זו לזו.
היום הגיע הזמן להיפרד.
שלוש עשרה שנים טובות באו אל קיצן.
היי שלום בובה.
עכשיו את חופשיה.
להתראות בחיים הבאים.

נכתב לזכרה של בובה ב 12/3/2016

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה נושא לדיון, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s