"כי בלי חיות, איך אפשר לחיות?!" (ע.הלל)

מאת: חנית יואל

תמיד אהבתי חיות, גדלתי עם כלב, ודגים וציפורים. בילדותי היה לי כלב שעד היום זכור לי כ"אחי הגדול". הוא היה חכם באופן יוצא דופן. סבי כינה אותו "גילגול נשמות". כלב קטן, מסוג טיבטי, שעיר בצבע שחור ולבן, שחי חופשי ונהנה משני העולמות, גם כלב בית וגם כלב רחוב, בילדותי ניתן היה לשחרר את הכלב לשוטט בחוץ לבדו להנאתו. כשהיה לי קשה בביה"ס, הוא היה מלווה אותי עד השער, הוא ידע תמיד מתי לא טוב לי. ויותר מזה, הוא היה מחכה בסוף היום ומלווה אותי הביתה. גרתי במרחק חצי שעה הליכה מביה"ס. הוא העלה את קרני בעיני החברים בכיתה, "חנית הכלב שלך מחכה לך בשער ביה"ס" היו רצים להודיע לי. באותה תקופה היתה תכנית טלוויזיה בשם "בומר" עם כלב חכם מאוד כגיבור, והכלב שלי דמה לו מאוד, בחיצוניותו ובחכמתו.

לצד הכלב הנפלא שלי, אהבתי גם חרקים והם היו לי בני ברית. דבורים שאהבתי לעקוב אחרי פעילותן המתקתקה בפרחים. לא פחדתי מהן, ומעולם לא נעקצתי. במיוחד אהבתי חיפושיות ושבלולים. פרות משה רבינו וחיפושיות שחורות. אהבתי לתת להן לטפס עלי, אהבתי את התחושה שלהן על עורי. חשתי אליהן אהבה וידידות עמוקה. חלזונות היו ידידיי הנאמנים בימים החורף הקשים, והם הנעימו את דרכי לביה"ס וממנו. קטנים לבנבנים על עלי הצמחים וגדולים חומים על פני האדמה. כל כך אהבתי אותן עד שאספתי פעם חלזונות לבנים בקופסא והחבאתי מתחת למיטה שלי. למחרת, בזמן שהותי בביה"ס, אמי נכנסה לחדרי וראתה קיר שלם מלא בחלזונות. מיותר לומר שזה לא שימח אותה במיוחד, היא ראתה בהם יצורים די דוחים, ולא הרשתה לי יותר להכניסם הביתה. גם צפרדעים הנעימו לי לעיתים את החורף, לצד ההנאה בטבילה בשלוליות, נהניתי לחפש ראשנים וצפרדעים. וצרצרים הרדימו אותי בלילות. כיום אין בעיר צפרדעים ולא צרצרים. לפחות חיפושיות יש עוד פה ושם ושבלולים בשפע.

בשנות העשרים לחיי נחשפתי לתפיסה האינדיאנית בדבר המסר המיוחד שמפגש עם חיה מבשר לנו. מאז אני מקשיבה למפגשים מיוחדים אלו ומעשירה את מודעותי בעזרתם.

אחד הדברים המעניינים הוא הופעתן של חיפושיות פרת משה רבינו במצבים רגשיים קשים, הן כאילו באות לעודד אותי.

אחד המפגשים האחרונים המעניינים שהיו לי הוא מפגש עם נקר. נפגשתי רק פעמיים בחיי עם נקר, פעם בהיותי בת 12 ופעם נוספת לפני שנה, עת התלבטתי אם להעביר את בתי לחנוך ביתי. חלק ממני מאוד קונפורמי ומקשה עלי לצאת נגד הזרם. הנקר בא לבשר לי את היכולת הקיימת בי לחצוב את דרכי המיוחדת בחיים גם היא מחוץ למקובל, מפגש שהיה אחד מהגורמים המעודדים לקראת הצעד שבחרנו אני ובן זוגי.

בע"ח נותנים לי כח רב, הם בני בריתי במסע החיים. וכדברי ע. הלל,  הרי "בלי חיות, איך אפשר לחיות?"

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, נושא לדיון, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s