כתב ויתור

מאת: חגית נובק  כותבת הבלוג "הכל יחסים"

מתוך גיליון באופן טבעי מס' 47 בנושא שליטה, יולי-אוגוסט 2003

אני מוותרת…

אני מוותרת על המירוץ אחרי ה"הישגים", ומאפשרת לעצמי לעצור, לשקוט, להקשיב, ולצמוח בקצב שלי. בתוך כך אני מגלה את המשמעות העמוקה והאינטימית של "הישג" עבורי.

אני מוותרת על ה"התפתחות האישית" שלי בתחום המקצועי שאותו למדתי ושבו עבדתי, ומאפשרת לעצמי התפתחות אישית אמיתית ונטולת מרכאות. אני מגלה שמלבד אינטלקט ומחשבה יש בי גם רגש, גוף, אינטואיציה, יצירתיות, ועוד מיני אבני-חן יקרות.

אני מוותרת על "מה יהיה?", ומאפשרת לעצמי להתמקד במה שעכשיו. אני מגלה שההוויה מתרחשת בהווה, ושהדבר הנפלא ביותר שיש ביכולתי לעשות גם למען העתיד הנסתר, הוא לחיות היום למען היום.

אני מוותרת על "מה יגידו עלי?" ועל "מה חושבים עלי?", ומאפשרת לעצמי לקבל אותי כמו שאני – גם ברגעים קשים ולא מחמיאים. אני מגלה שבכך אני מאפשרת לאנשים סביבי להכיר אותי באמת ולקבל אותי באמת כפי שאני, וזה גם עוזר לי לקבל אותם כפי שהם.

אני מוותרת על האמונה ב"צדקת הדרך" – בכך שהצדק איתי ושהדרך סלולה בפניי. מוותרת, ומאפשרת לעצמי לברוא את דרכי תוך כדי צעידה. אני מגלה ש"צדק" הוא בכלל לא ממין העניין, וזה עוזר לי לכבד את הדרכים האחרות שבוחרים בהן אנשים אחרים (פשוט, מפני שאלה הדרכים שבהן הם בוחרים).

אני מוותרת על "אני יודעת" ומאפשרת לעצמי בכך גם את "אני לא יודעת", בתוך כך מתברר לי שנוצר גם מקום ל: "אני מרגישה", "אני חושבת", וגם ל: "אולי" ול:"פעם חשבתי כך וגיליתי שטעיתי", ועוד ועוד אפשרויות ביישניות וחינניות שהנחרצות נעדרת מהן.

אני מוותרת על היותי "אמא מושלמת" ואפילו על היותי "אמא מצוינת". מוותרת, ומאפשרת לעצמי להיות רק "אמא אוהבת", ו"אמא משתדלת" וגם "אמא טועה" ולפעמים אפילו "אמא נכשלת". אני מגלה שיחד עם הוויתור הולכים ומתפוגגים להם רגשות האשמה וההלקאה העצמית, (וכאשר אלה לא נעלמים מעיד הדבר בפני על כך שלא וויתרתי עד הסוף…). אני מגלה גם שבנותי אוהבות אותי ומקבלות אותי בדיוק כך. מגלה עד כמה עמוקה וכנה היכולת שלהן לסלוח.

אני מוותרת על הכוח, ונותנת מקום גם לחולשה. אני מגלה כי ברשות להיות גם חלשה (ולעיתים גם עייפה או עצובה או חולה), טמונה דווקא עוצמה גדולה (וזו עוצמה שעולה לא מתוך החולשה, אלא מתוך ההיתר).

בכל פעם שאני מוותרת אני מגלה שמותר.
וכך, מתוך הוויתור עולה ההיתר, ומתוך ההיתר נובע החופש, ומתוך החופש צומחת בחירה, ומתוך הבחירה מתפתחות ההכרה והידיעה והמודעות ואני.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s