אמונה דרך הגוף – מחשבות על אמונה בעקבות ההריון והלידה

מאת: ליאת ברקן מתוך באופן טבעי גליון מס' 61 שהוקדש לאמונה, נובמבר-דצמבר 2005

בנעורי בחרתי לעבור ניתוח פלסטי לעיצוב החזה.
הרופא אמר אז, שכתוצאה מהניתוח לאו אוכל להיניק בעתיד. בכל מקרה אמר, שגם אם קיים סיכוי קלוש להישרדות צינורות החלב, עדיף למנוע מחלב לזרום בהם, "מסיבות אסתטיות ובריאותיות". הייתי בת תשע-עשרה, שנאתי את החזה שלי, והצורך האסתטי שלי היה חזק בהרבה ממחשבות על ילדים.

שמונה שנים אחר כך, הלכתי לבדיקת שד שגרתית בקופת חולים. לאחר שבדק אותי, שאל הרופא מתי בוצע הניתוח בחזה. עניתי לו בקצרה, מכיוון שאני רגילה לכך ששאלותיהם של רופאים יכולות להיות חודרניות, מזלזלות ומתנשאות. האם את מתחרטת על כך היום, הוא שאל. כיוון שהתכוונתי לחדירה לפרטיותי, נרתעתי מהשאלה, אבל אז הבטתי בו. ראיתי אדם מבוגר, לבוש חלוק, והוא הביט בי. מבטו לא היה ביקורתי, והוא לא הביט בי כעל "מקרה רפואי". מבטו הביע כנות, פתיחות וטוב לב. פתאום הבנתי ששאלתו הפשוטה נגעה עמוק בליבי.

אמרתי לו שאני לא רוצה להתחרט על דברים שעשיתי בגיל תשע-עשרה, אבל לעיתים אני מצטערת על כך שלא אוכל להיניק. מי אמר שלא תוכלי, שאל בתמיהה. לדעתי הסיכויים שלך להניק טובים למדי. ממרחק שנים אני מודה לו. היום אני מבינה שברגע שאמר זאת, נזרעה בליבי אמונה מוצקה שאני איניק את ילדיי, בלי שום בעיה. לא היתה לאמונה זו בסיס רפואי, אבל מרגע שנזרעה שם, לא חשבתי אחרת.

בשנים שעברו מאז הייתי בת תשע-עשרה, השתנו הרבה דברים במערכת האמונות שלי בקשר לגופי. בשלב מסוים החלטתי שאני לא יכולה לחיות, ובטח לא ללדת ילדים, מתוך גוף שאני לא אוהבת. הבנתי שהפנמתי אמונות זרות המגדירות את גופי מבחוץ. התחלנו, אני והגוף שלי, לדבר. בן-זוגי הצטרף אלי בדרך ואהבתו השלמה לכל מה שהחשבתי ל"פגם" מילאה אותי באור.

בהריון שלי כבר הייתי אדם אחר. חגגתי בקניית בגדים, משכתי מבטים ומחמאות בכל חדר, נהניתי מכל דקה, הצטלמתי בלי הכרה, והוכתרתי כ"אשה בהריון הכי יפה שראינו!"

הלידה הייתה חוויה מטלטלת, ובמהלכה התפרצו ספקות, וחוסר אמונה גדול שלי בגופי וביכולתו ללדת ללא התערבות רפואית (המיילדת, לצערי, רק תגברה את הספקות). כמו כן, מאחר שמרוב התרגשות שכחנו, אני וגולן, לתת את מכתב הבקשות שהכנו בהתכווננות רבה ומבעוד מועד, בכל חצי שעה נפתחה הדלת ומישהו מצות בית החולים נכנס להציץ באמיצה/במשוגעת/ שהחליטה ללדת בלי אפידורל. כמה טוב שהילדה שלי דווקא בטחה בגופי לחלוטין, ונולדה בלי לעצור ובלי להתבלבל.

ככה נולדה אלה, ויצאה צורחת בקול גדול. מיד כשהשכבנו אותה על החזה שלי נרגעה, פתחה עיניים בורקות, יפיפיות, והביטה בי. היא הייתה ערנית, מקסימה וקסומה. בתוך זמן קצר התחילה לחפש ולרחרח, וצלה, שליוותה את כל הלידה באהבה, הנחתה אותי איך "לחבר" אותה. שלוש שניות, ואלה ינקה בשקיקה מהציצי שלי.

ההנקה לא קלה לי. פילפילונת כבר בת חמישה חודשים, ויונקת לעיתים קרובות מאוד. אנחנו משערים שזה בגלל שקיימים פחות צינורות חלב פעילים. יש הרבה תסכול ולילות קשים, אבל ברגעים הקסומים שיש לפעמים, כשהיא יונקת, אני מרגישה שהיא שרויה במקום מופלא, מיוחד, שבו הכל בטוח ועולמה מוגן לחלוטין. ואני מודה לאלוהים על המתנה.

אורית – אחות טיפת החלב אצלנו – טוענת, שלגוף חוכמה משלו, ובעזרת האהבה שלי אליו הוא הצליח לאחות את הצינורות שנפגעו. אני מאמינה בזה. ועד היום, כשאני פוגשת את צלה והיא מביטה בי מיניקה, היא מתרגשת ואומרת: "כל כך חששתי ולא העזתי לומר כלום. אין לך מושג איזה נס זה שאת יכולה להיניק".
ואני עונה: "נס? עבורי זה פשוט המובן מאליו. תמיד האמנתי שאוכל.

בכל התקופה הזו, קיבלתי עזרה שניתנה בלי בקשת תמורה והתרגשתי עמוקות. גם כאן למדתי שעלי להאמין למי שרוצה לתת, שהיא לא חייבת לקבל תמורה, ואני לא חייבת להרגיש "מעמיסה" ואשמה (לא קל בכלל).
תודה לצלה ואורית שתמכו בהנקה שלי, הציעו טכניקות ואחיזות מיוחדות לשיפור זרימת החלב, והפכו את עצמן זמינות לילה ויום. למיה וצביה שניקו לי את הבית והכינו לי אוכל, לאורית שהביאה מזון לנשמה, לגולן היפיפה ולאמא שלי ולכל האחרים.
תודה ואהבה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה באופן טבעי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אמונה דרך הגוף – מחשבות על אמונה בעקבות ההריון והלידה

  1. בשמת_א הגיב:

    איזה סיפור מרגש (-:
    ואלה כבר בת 12, לא? (-:
    רוצה להוסיף, שמה שהרופא אמר התבסס על מחקר רפואי מוצק: צינורות החלב אכן משתקמים לאחר ניתוחי שד, ההורמונים של ההריון תורמים לשיקום, ההנקה עצמה תורמת לשיקום, והשנים תורמות לשיקום.
    וכן, גם אני מאמינה שבצינורות החלב אנחנו מזרימות קודם כל אהבה, ואהבה מרפאת.
    אי אפשר לחזות מראש מה יהיה ההיקף של ייצור החלב בפעם הראשונה לאחר ניתוח שד, אבל כן יודעים שמילד לילד הצינורות משתקמים יותר ויותר.
    מאחלת לך עוד הרבה אושר ואהבה (-:

    אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s