ספרות ילדים, נוסטלגיה וסבטקסט

מאת: אבישג רבינר

"זה בעיקר ספר מצחיק שהילדים לא מניחים מהיד" כך הצגתי את ספרי החדש, "חמישה ילדים וחיים אחד" בפני המוכרות והמוכרים בחנויות הספרים, לקראת ראש השנה. אחר כך ניסיתי לחשוב מה עוד. על מה עוד כתבתי מעבר לבנאלי, מה ניסיתי לפצח עבורי ועבור ילדי בכתיבה הזו. מסתבר שהרבה.

אחד הנושאים הוא הקונפליקט היומיומי בקיום בית מסורתי יהודי בישראל החילונית של ימינו. בבית שלנו משתלבים אמונה ותרבות המערב ביום יום, כך רב בתי ישראל, מי יותר ומי פחות, כמעט כולם. אנחנו נוטים לחגוג את החגים בפאר והדר, למזג את הישן, את המסורת בת אלפי השנים אל תוך מארג החיים החלוני עמוס התכנים העכשוויים ולנסות להתעלם מהדיסונאנס הזועק לשמיים על כל צעד ושעל.

כך קרה שאל תוך חיי המשפחה הספרותית שתארתי ב"חמישה ילדים וחיים אחד", נמהלו חגי ישראל והתנהלות החגים העבריים, מבלי שתכננתי. כשכתבתי על חיינו לאורך שנה אחת הם פשוט צצו. דרך דברי הילד המספר, עילי בן האחת עשרה וחצי, תארתי את מהומת האפיקומן המתחוללת על שולחן הפסח (מבינה שרוצים את הילדים ערים, אבל באיזה מחיר?!), את התיאור החוזר ונשנה לרדיפת היהודים גם בסוכת החג (המצליח לבלבל אותם סופית), את ענייני המתנות (כאן אמצנו את מנהגי הנוצרים בחיבוק גדול).

נשענתי על מסורת ארוכה של תיאור ההכנות לחג וההגזמה שבהתנהלות החד שנתית ביחס ליומיום המשמים. בנצרות זה גרוע בהרבה והיטיבה לתאר זאת אסטריד לינדגרן (אהובתי) בספריה. אמיל  מעניק לכל זקני הכפר מזי הרעב ארוחת חג חלומית על חשבון ההכנות הקדחתניות שנמשכו שבועות. הספוגית מיוניבקן (אחותה המתוקה של מדיקן) אוכלת את ראש בובת השוקולד שקיבלה אחותה כמיטב המסורת, גם בילבי מסתבר רוצה ללכת לבית הספר רק בכדי לא להפסיד את החופשה הנחשקת שבראש השנה הנוצרי.

גם "יומנו של חנון" אינו פוסח על נפלאות ליל הקדושים  ואפילו הארי פוטר זוכה לחמלה אמהית כאשר הוא מקבל בדואר סוודר לחג מאמו של רון וויזלי, היחידה שזוכרת (כמו ג'יי קי רולינג הנדיבה?) את היתום בחגים. אין ספק, הפערים הכלכליים ואי הצדק החברתי בולטים בתקופה זו של השנה בכל העולם…

אבל יש גם קסם בדבקות שלנו בטקסים הישנים בעידן החדש שכולו קידמה וניכור, כולנו גם מתגעגעים לשם, אל ריחות החג, אל הביחד הדביק והלעיתים בלתי נסבל סביב השולחן, אפילו אל ההכנות חסרות הפרופוקרציה. כולנו שמים להיות שוב ילדים לרגע, דרך עיניהם של הקטנים שלנו, החווים לראשונה את אותן חוויות שחווינו אז. אם אמונה לא מתווכחים, או שיש או שאין, אבל כשאנחנו נזכרים בהוואי היהודי הנשזר בחיינו, אם נרצה ואם לא, מקננת בנו מתיקות נוסטלגית לצד טעם עדין מריר של ביקורת. את זה אני מקווה, הצלחתי להעביר בספר.

עטיפת הספר

 

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על ספרות ילדים, נוסטלגיה וסבטקסט

  1. עינבלית הגיב:

    אשמח לקרוא אותו!

    אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s