אכילה בהפרעה


מאת: שרית זיק חייט

הרעב
בת 11 הייתי, בגילה של בכורתי. בטיול עם לינה במסגרת התנועה נשכחו ארגזי האוכל.
המדריכים אלתרו מהמעט שהיה. הפכו את מי הבישול של הנקניקיות למרק ועוד מיני המצאות והפתעות.
אני זוכרת את החוויה של להסתדר עם מה שיש ועם פחות ממה שציפינו לו, להתאפק, לאכול במידה. חוויה חדשה.
שבתי לביתי מרוגשת, רצתי אל אמי ואמרתי לה בתמימות של ילדים: "אמא, היה לנו רעב בטיול". גם אני "יודעת" מה זה "רעב" קטן וקצרצר. קיוויתי שהחוויה "המשותפת" תקרב אותנו.
לא הבנתי על מה ולמה התקצפה.

אני שבה אל הזכרונות  והם צפים ומשייטים לכיווני.
בוחנת את עצמי כילדה בבית הורי, מתבוננת על האמא שאני באותם ההקשרים.
מתוקף היותה של אמי ילדה בזמן מלחמת עולם השנייה היחס אל האוכל היה מתובל בזכרון הקיצוני והטראומתי שחוותה.
האוכל קיבל מעמד מקודש. במיוחד הלחם. רצוי היה לסיים. אסור היה לזרוק.
התייחסו אליו בכובד ראש.
השפע המוגזם לא הצליח לחפות על תקופת החסר המורגשת.

ואילו אני מתייחסת אל האוכל כאל אחד מחומרי היצירה, כאל אחת ההזדמנויות לבטא את מה שאני מאמינה בו.
בגיל 13 הפסקתי לאכול חיות. תמיד אהבתי לאלתר במטבח.
אני מנסה ומתנסה, בודקת, טועמת, מגמישה גישות ואמונות, מתאימה אלי את ההמלצות השונות, סוללת לי את הדרך שמתמידה להשתנות.
עם השנים אני פחות מתרגשת מן התפריט של בנותיי ומאמינה שמה שאכלו זה כנראה מספיק,
וגם תפוח או מלפפון יכולים להוות ארוחה.
אני מרגישה בנוח בתוך גבולותיי,
אני משקיעה בהתאם לרצון הפנימי שלי.

המדרג
עוגה ביתית עם סיבה טובה יכולה לקבל ציון עובר.
חטיף מרשרש הס מלשלוף.
אם כבר חטאנו אזי תפוצ'יפס עדיף על במבה.
וגם בייגלה ניטרלי. סוכריות כמעט תמיד מוקצות.
כדורי תמרים מתגלגלים בשלל גירסאות. הטעם לעולם נותר דומה.
נחמתם של יושבי המחצלות.

בפעם הראשונה כשהגעתי למפגש ארצי הבוהק סינוור אותי.
פיתות לבנות, פסטה לבנה, אורז לבן,
משטרת התזונה יצאה לפגרה??

ברבות הימים, המפגשים וההזדמנות להתנסות, להשוות תכולת צידניות, להתמודד עם זה שמעדיפים דווקא את מה שהביאו האמהות האחרות, להתחשב בכל הסייגים והמגבלות של הנוכחים, בכללים, במה שמצופה, במה שרגילים..
מהמקום בו התקנות החיצוניות מתקיימות ונאכפות שבתי הביתה,
הבנתי שמה שטוב לאחת לא בהכרח יטיב עמי.
בחרתי לעבור אל מפגשים בהם הכול פתוח ונגיש ואני בתוכי קובעת את גבולותיי מתוך המשמעות הפרטית שלי,
אל שולחנות בהם מונחים בהרמוניה זה לצד זה חומוס בקופסה מהמכולת עם פיתות ובורקסים ומאכלי רואו פוד טבעונים ללא גלוטן.
ובהתאמה גם האידאולוגיה התרככה. מותר להתנסות, לחקור, להרפות, לאפשר לעצמי לגלות.

באכילה מתמדת
אצא לי אל היער מלווה בצידנית,
לאחר ארוחת בוקר,
עם תיקים ובהם ארוחת עשר,
במהלך המפגש לעיתים יבשלו,
בסיומו תתקיים ארוחה משותפת.

זה אחד היתרונות המובהקים שלנו, אנחנו אוכלים מתי כשרעבים.
וכל אחד עלול להיות רעב בזמן אחר למשהו אחר.
והיתרון היפהפה מתכסה באפרה של שגרת היומיום.

ומתוך ההקשבה אנו מוצאים לנו כמשפחה וכפרטים את הנתיב. מתאזנים.
והאוכל מקבל את מקומו.
הוא מזין אך לא האחראי הבלעדי לבריאותנו.
הוא מחבר אך לא אחראי לליכודנו.
הוא טעים אך לא האחראי להשלימנו.
דבר לא חסר.

טעים-תואם
עוד שהנקתי, לא עד הסוף הבנתי את הקשרי החלב.
לאט לאט הגבינות הפכו פחות טעימות.
המשמעות האפילה על הזכרון המוכר, על תחושת ההנאה הרגעית.
אני שמה לב מי מבקש את ההזנה, הגוף או הנפש?
אני שואלת את עצמי אם אני רעבה או רגילה?

יותר ויותר התואם הופך לטעים.
ככל שאני בוחרת בו יותר, אני כמו משרטטת לו את הדרך, מרצפת לו את השביל, מדרך לא סלולה הוא מתרחב וקל לי לנוע בו. הגלגלים לא חורקים, הדרך נקייה מאבנים. זו דרך שפסעתי בה.
אני הופכת להיות שלמה עם מה שאני מכניסה לגופי שהוא בהתאמה אישית ופחות על פי שיטת תזונה מוכרת,
אני לא מוגדרת על ידי מה שאני אוכלת.
אני לא אוכלת "הכול במידה", מבשלת ואופה לצד התזונה היותר נקייה.
מאלתרת בהתאם לעונה, לשעה, לדקה.
בתהליך של זיקוק הכוונה עם סובלנות וחמלה למעידה או לעיקוף.
מתוך יותר ויותר כבוד לגוף שמניע ומכיל מוציא אל הפועל ומגשים.

אני לומדת לוותר על קטלוג ושפיטה כלפי אחרים בהקשרי ההזנה.
אני סקרנית לשמוע על הבחירה שלהם. מה עומד מאחוריה.
להתעשר בעוד נקודות מבט ותפיסות עולם.
גם אם הן שונות לחלוטין ממה שאני מאמינה בו.

והאוכל, ההזנה החיצונית, מצד אחד מוקפדת ומצד שני חופשית. לומדת להתרועע עם ההזנה הפנימית שאני לומדת לגלות.
במה אני מאכילה את עצמי? באיזה מילים או רגשות?

מחמאות חמוצות
"הפעם הצליח לך", יצא נהדר.
מילים מתוקות שמשאירות טעם מר.
למילים יש טעם. למעשים יש מרקם. הם יכולים להיות קשים לעיכול.
שמתי לב שכשאני בהתרוממות רוח, כשהלב פתוח ומאושר אני פחות רעבה למזון גשמי.
וכשהלב נסגר או הבטן מתכווצת, עולה כמיהה לאיזו הזנה חיצונית מנחמת.
הכוונה שלנו נטועה במילים, במעשים. היא מורגשת ונוכחת בין האותיות.
ההשתהות על העבר, המנכיחה את הפעם ההיא הפחות טובה עלולה להחמיץ את כל המחמאה.

שנים לקח לי לקלוט מדוע אני חשה אי נוחות לאחר שנאמר לי משהו טוב.
הייתי "נעלבת" מתוך ההזדהות שלי עם הנאמר.
כיום כשאני לומדת להחמיא לעצמי ולראות את הישגי,
להעריך את עצמי מבלי להיות תלויה במילים של אחרים,
המחמאות החמוצות מעלות בעיקר חיוך.
אני עוברת הלאה. הן לא מזינות אותי. הן לא מזון ראוי ותואם עבורי.

הדריכות שבחלוקה 
"תשאיר ל.. שלא ייגמר" ו"רק שלא יחסר" מלווים אותי משחר ילדותי. שלובי זרוע.
הראשון במעטה של צדקנות ומוסר שולט וממשטר, דואג ל"שוויון" מיותר, כי אולי בכלל אם נאפשר לעצמנו ולסובבים, נגלה שאנחנו רוצים דברים שונים.
השני, מקדש את הימים ההם האפלים, לומד מלקחי העבר, מנכיח את מה שהיה גם בהווה, ברמת הזכרון והאגירה, ברמת הכמות המוגזמת על השולחן, ברמת ההתעסקות והמדידה. איזה עול כבד להניח על קציצה קטנה, פרי או ירק. מאמין לאשליה שרמת הכבוד או הפקת הלקחים תלויה במידת ההנצחה.
שנים של טיפולים נדרשו לי להתעלות מעל השריטות בכונן הקשיח, המתייגות תיעדוף עצמי כדבר שגוי.  אגואיסט הייתה מילת גנאי שגורה, אוי לו לאחד שחושב על טובתו שלו.
ואולי יש מספיק לכולם? ואולי אם אצליח לשחרר כל אחד יקבל את מה שתואם לו גם אם הוא לא זהה?
הרי אני יודעת שמתוך הרווחה והנדיבות הפנימית כלפי עצמי יכולה לצמוח אכפתיות ואהבה כלפי האחר.
ומתוך ההישרדות והחשש שיגמר יוצאים מאבקים והתחשבנויות וחוסר.
כמה סיפורים סיפרתי לעצמי כדי להצדיק את ההתנהגויות הללו,
כיסיתי אותן בשמיכה של דאגה והתחשבות.
חששתי מפני התגובה. מה יקרה אם יגלו שהחלוקה לא שווה?
אם לא יהיה מספיק לכולם? אם לא יישאר?
ובכל אותה העת התרחקתי מעצמי.
החישובים ההשוואות הפריעו לי לשמוע ולחוות מה תואם לי כרגע, מה אני רוצה לאכול ללא התעסקות במדידות.

אני מאחלת לעצמי להשתחרר מן המעגל הסגור המזין את עצמו,
החששות והדאגות המייצרים חוסרים וקורבנות,
ולעבור למציאות שבה אין צורך לדאוג ולאגור. כי גם מחר יהיה. כי בעצם יש המון.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s