על הפרעות אכילה

מאת: הילה עוגן-מירקם   http://www.tipasgula.co.il/ 

קרן:" יש לי שיטה לאכול בלי להעלות במשקל"

אורה:" באמת?"

קרן:"כן. ניסיתי וזה עובד. את לוקחת כיכר לחם ,'תוקעת' אותה עם הרבה מים ובסוף את הולכת לשירותים ודוחפת שתי אצבעות בגרון" היא הצביעה והדגימה תוך כדי מחווה עם שתי אצבעות ידה הימנית, "ואז הכל יוצא, את מקיאה . כזה פשוט".

אורה חשבה ששווה לה לנסות. הרי בשבילה זה פתרון קסם. היא טובעת במחשבות על איך גופה צריך להיראות והיא גם ככה לא ממש אוהבת את השינוי שהוא עובר בנערות.

מה שקרן שכחה לספר לאורה זה את המחיר שהיא תשלם על זה. במשחק ה"לרמות את הגוף" התוצאה היא הפסד.

אורה קיבלה ולקחה את העצה מחברתה בגיל 15 .

במשך 9 שנים היא רימתה את גופה אינספור פעמים בכך שיישמה את מה שלמדה במסדרון בית הספר, מה שחשבה שהוא לטובתה, היה למעשה אחד הדברים הגרועים עבורה. מהר מאד היא התמכרה לתחושת ההיי שבאה בעקבות כל הקאה, לתחושת הסיפוק מלהרגיש מרוקנת.  התמכרה לשקט שנהייה במוח…

היא מצאה את עצמה נכנסת להתקפי אכילה ללא יכולת לעצור את עצמה. שילובים של מתוק, מלוח, מטוגן, קר, חם, מסיימת, רצה לשירותים ומקיאה. כך כמעט כל יום. כמעט בכל יום , ובעיקר כשהיא הייתה נסערת רגשית, היא מצאה את עצמה רוכנת מעל האסלה.

אורה הייתה מלאה בכעס, מבפנים, לא מבטאה את עצמה מול מי שצריכה, כאשר היא חששה מהוריה – בכלל. לא שיגלו על מה היא עושה – להיפך זה היה משמח אותה שיתעניינו בה קצת. אלא מהמתח שהיה ביניהם. על ידה. מהמתח שנוצר כשהיו מדברים עליה ומשקרים לה, גם החברים – והיא ידעה, היא לא נעלבה ולא רבה איתם, היא הייתה אוכלת כדי לרוקן אותם. את הרגשות.

מה שקרה לאורה זה שהיא בכלל שכחה שמדובר בהפרעת אכילה. היא כבר התמכרה לתחושה של אחרי, לניקיון בנפש שזה הביא לה, לקלילות והסחרחורת הקלה בגוף. לתחושת הריחוף.

היו תקופות יותר טובות והיו פחות. זה היה קשור בעיקר למצבה הרגשי של אורה. כשהיה לה קשה ורע – היא עסקה בלרמות את הגוף והנפש. כשהיה לה טוב ונעים, הייתה נהנית מעצמה ושוכחת את החושך שנשאה עימה.

אורה פחדה מהחיים ולכן היא התנגדה להם. היא נפגעה מהחיים ולא האמינה בהם עוד. זו הייתה הקרקע הנפשית להתמכרות שלה. כאשר הרגישה שהיא מרחפת, היא הרגישה מנותקת מהגוף. מנותקת מהחיים. חופשייה מכבלי הגוף.

בתחילת שנות העשרים שלה הבינה אורה שזו לא הדרך להמשיך בגוף. היא הבינה שהיא פוגעת בעצמה ושאם תמשיך כך, העתיד יהיה כרוך בסבל רב יותר.

מצד אחד היא שנאה את העולם ואת החיים ומצד שני הרצון שלה לחיות לא עזב אותה והוא זה שהוביל אותה לתהליך עצמי של ריפוי.

היא החלה ללכת לטיפולים שבועיים ברפלקסולוגיה אשר שיחררו את המתח שהיה בגוף, והחלו לעבוד על האיברים הפנימיים, היא החלה לראות את הקשר שבין הגוף לנפש ולהבין אותם, להבין את נפשה וגופה.

היא למדה שכאשר היא ניגשת למקרר ופותחת אותו ומחפשת מה לאכול ואולי להקיא והולכת וחוזרת אחרי כמה רגעים שוב למקרר וחוזר חלילה – למעשה אלו היו רגשות שלא התייחסה אליהם או הדחיקה והם 'כירסמו' לה בור רגשי בבטן שגרם לגוף שלה לרצות למלא אותו, וגם לרוקן. אז היא לימדה את עצמה להרגיש בדרכים אחרות. לא דרך אוכל.

היא החלה לרקוד ולאהוב את גופה, היא החלה לדבר עם האיברים בגוף בכל יום, לגעת בגוף, להודות לו ולהעריך אותו.

שלב אחר שלב היא בנתה אמון מול הגוף שלה, אחרי שנים של בגידה – זה לא היה קל. אורה החלה להיראות אחרת, ולקבל את עצמה כמו שהיא.

מסע השיקום של הגוף לקח לה כמעט פי שתיים מהזמן בו סבלה מהפרעת האכילה!

במשך 18 השנים הבאות היא הלכה לטיפולים לגוף ולנפש, ובכל יום הרגישה שהיא מתרחקת מההפרעה ומתקרבת לעצמה.

היא הרכיבה את החתיכות המרוסקות של הפאזל הנפשי שלה, ריפאה חלק אחר חלק והרכיבה מחדש. זו הייתה עבודה מפרכת. לעיתים הייתה נשברת ומקיאה אבל אז הגוף הגיב בצורה קיצונית עוד יותר, ומיד היה מחזיר אותה למסלול הריפוי העצמי.

היא השתמשה בכל כלי הריפוי שעמדו לרשותה ביומיום, כאשר העבודה המרכזית הייתה בראש.

היום אורה לא סובלת עוד מההפרעה או מההתמכרות, לאחר שנים של עבודה עצמית היא הרוויחה את החופש האמיתי אותו חיפשה, לא על ידי ניתוק מהחיים ומהתנגדות להם אלא מתוך תהליך הריפוי, הקשר הבריא שנוצר לה בגוף ובנפש, החשיבה שהשתנתה לגבי עצמה, על הגוף, על הרגשות. היא הייתה למודת ניסיון כיצד הרגשות מפעילים מחשבות שגורמות לגוף לעשות דברים. היא הבינה את נפשה ואת מכאוביה ויכלה להבין גם בנות אחרות שסבלו מאותה הפרעה שפעם גם היא חיה איתה, וכיום היא מלווה ומרפאה נערות הסובלות מהפרעות אכילה.

 

 

 

 

 

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s