אוסף שירי תדמיות

מאת: שרית זיק חייט

את תדמית הבת קילפתי בעדינות וברכות,
בחמלה
עם הרבה מאור פנים ופחות תוקף,
ברגישות,
אל חלק מהאזורים היא הייתה דבוקה ונדרשו מים חמימים ואוהבים על מנת לשחרר.
והכאב, לא נבע מן החיבור או מן ההתנתקות,
אלא מתוך ההרגל,
לכאוב את מה שחסר ומבקש השלמה מבחוץ,
מתוך הציפיות והזיכרון.
והצלחתי להמשיך
ואני עדיין מקלפת את השכבות,
מסירה, מקפלת ומניחה בהרבה הערכה והודיה על המדף, לצד שלל התחפושות שברשותי.
אל זו אני קשורה במיוחד. בזכותה התפתחתי וצמחתי.
היא הייתה מרכזית לאורך שנים.
היא משליכה על האמא שאני, על המשפחה שהקמתי.
על החלומות.
על המציאות.
וטוב לי וטוב לה עם הרווח שנפתח בינינו,
שמאפשר לאוויר לזרום, לשמש לייבש,
שמאפשר לי ולה להתאוורר, להתרווח,
כמו שחרור מחליפת לחץ או חליפת צלילה.
נולדתי ממנה אל החדש.

האם שאני אל בנותיי
האם שאני אל עצמי
האם שאני אל סביבתי: אוהבי, מכרי, הגינה שאני מטפחת, חתולי הבית וכל יציר נברא שתומך אותי בעצם קיומו.
אל החומר המצוי בקרבתי, אותו אני לשה ומעצבת.
בעודי מתבוננת עליה אני מתמלאת ספקות.
הלב מתכווץ ומתעורר הנתיב אל העיניים הדומעות, כמו אורות מנצנצים המסמלים את הדרך המוכרת,
אני מושיטה לה את ידי, מתוך השלמה לנוכחותה בתוכי,
השלמה שהופכת לשמחה,
השלמה שלעיתים מנסה להסתיר אותה ולהסתתר מפניה.
אני מתבוננת על בנותיי ורואה איך דמי זורם בהן,
השאלות, הספקות, ההתלבטויות
העוצמה לצד הקטנות,
נעות בין הקטבים,
חוקרות, מתחברות, מתנסות,
חיות.
לעיתים אני תוהה אולי עדיף היה אחרת,
עם תמהיל אם שונה בעורקים.
וכל שינוי קטן הנובט בתוכי – אני רואה את אדוותיו בהן
ויודעת.
ויותר ויותר זוכרת, לרגעי הספק.

במחקר התדמיות, התחפושות, החברות המתקיימות בתוכי,
גיליתי את הקטנות חבויה מתחת לנדיבה,
מתחת לתקתקנית, למארגנת,
לזו ששמחה בחלקה ואוהבת פשטות,
לאקולוגית שממחזרת,
ההישרדות והקטנות שלחו שלוחות, זרעו זרעים, פיזרו ניצוצות,
אך ברגע שזיהיתי והצטלב המבט,
ידעתי.
ידעתי לחבק ולנשום אל תוכה, לנתק אותה ולתחום את גבולותיה,
לעמוד מולה נחושה.
ולאפשר לעצמי את החופש שביצירה ובתנועה,
בגבולות דינמיים, משתנים, מתואמים,
מבלי להיות תחת צילה או לזהות אותה ברקע.
מבלי שתנהל אותי,
או תתגנב אל ההקרנה בתחפושת שאולה.
וברגע שהתחלתי לדייק ולזקק, אני רואה כמה היא טמונה בכול,
וכמו מאדמה לחה, אני עוקרת את שורשיה, אחד אחד,
מנערת את העפר,
ומאפשרת ללא מוכר להיכנס אל המרחב שנוצר,
וביד רכה, חומלת,
אני לומדת לתפור תחפושות חדשות,
כאלו שמשתנות בקלות, וקל לפשוט וללבוש,
כאלו שלא נעלבות אם מניחים אותן בצד,
מבדים נושמים, מעודדי תנועה,
כאלו שמשרתות ותומכות את הצעד הנוכחי ואולי גם את הבא,
מגוון חדש של חברות,
אוצר חדש של משחקי יצירה, חקירה ובריאה.
עולם קיים, חדש בתוך הישן,  ונפלא.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s