אף לה לקהילה יאה אפלה משלה

מאת: קלא אילן  מתוך גיליון מס' 51 של באופן טבעי שהוקדש לקהילה, מרץ-אפריל 2004

עולם הצללים צפוף. במבט ראשון הוא באמת נראה צפוף; ריבוי צללים שכזה חייב לגרום צפיפות. אך כמדומני שאין זה כך; איני יכול לדמיין צללים רבים על מקום ישיבה ליד שולחן אוכל, וזאת מפני שאיני יכול לדמיין אותם מסובים ליד שולחן. צללים אינם ברנשים מתורבתים – בזאת אני בטוח; על כן אני מדמיין אותם במשתה בלתי פוסק, רוקדים ריקודים פראיים ומשחקים תופסת.

הכיצד תוכל צפיפות להיכנס בין חוגגים? ברוח המסיבה אין מקום לצפיפות. אם כן, עולם הצליים אינו צפוף כלל וכלל – וזאת לא מפני שהוא יכול להימתח ולהתרחב, אלא מפני ששמחים היושבים בו. אמנם ניתן למתוח אותו, אך כמעט אין זה דרוש.
הצל הוא מציאות מדומה; רק בעזרת דמיון ניתן לראות את מציאותו.

מציאות מדומה – כלומר מציאות דמיונית, מציאות חופשית. הצל חופשי לשנות את עומקו תוך שמירה על צורתו המקורית. הצל הוא צדו השני של המציאות, צדו השני של האור. כמו המציאות הרגילה, גם המציאות המדומה מלאת חיות מאותה התערבלות של שני הצדדים המנוגדים אשר בה, אותה תזוזה מתמדת. אך בעצם הצל או הפוך מהמציאות. בעולם הצללים הפעילות מתרחשת במרכז, היא נסתרת. על פני השטח מצויה סבילות חלושה שאינה מתקיימת בלי המציאות הרגילה, כלומר היא רק צלה של המציאות הרגילה. במציאות הרגילה הסבילות נמצאת במרכז ולידי ביטוי בא דווקא הצד הפעיל.

ובכן לא סתם כלולה הקהילה בכותרת; ברצוני לכתוב על צדה האפל. לא אכתוב על סבלותיהם של חברי קהילות אל על הצדדים הנפשעים שבהן, אף על פי כי אני בטוח שיש ויש כאלה; אני אכתוב על הקהילה המדומה.
מה היא הקהילה המדומה? בדומה למציאות מדומה, רק בעזרת דמיוננו אנו יכולים לראותה ולהשתתף בה. אין היא קיימת במציאות הרגילה; היא מתקיימת במציאות המדומה, בעולם הצללים – באותו מרווח חסר אור שביני לבין אדם מרוחק ממני, שאיתו אני מתקשר באמצעות המחשב. ולמה המרווח הזה חסר אור?
לא כי השמש אינה מאירה שם, אלא מפני שאיני רואה את האדם. יותר מזאת, איני חש בגופו בכלל. מה שאני חש זה את צלו.
אינני מתכוון לצל שגופו מטיל החוצה ממנו; צל שכזה איני בטוח שהייתי רוצה לחוש. אני מתכוון לצל שבפנים, הצל שגופו מטיל אל תוך עצמו. הצל הזה הוא פנימיותו.
פנימיותם של בני האדם היא התגובה לעולם החיצון; תוצאה של המציאות הרגילה, ממש כמו הצל.
במחשבה ראשונה זה נכון; אך כמדומני שאין זה כך. אמנם דומה פנימיותינו לצללים – אין אני שולל זאת. אני מעלה ספק בהיות השנים האלה רק תגובה למציאות. האם הצל הוא רק התגובה המתבקשת למציאות? רק צדו השני של המטבע, הצד שאינו נראה?

בעצמו, בלבו, במהותו – הצל אינו כל כך חלוש כפי שהוא נדמה; כוח פעיל שוכן בחובו. איני חושב שהצל הוא רק תגובה סבילה למציאות, או שהמציאות היא רק תגובה לצל. שזורים השניים אחד בשני; הסבילות שבמרכז המציאות היא בעצם סבילות פני השטח של הצל, ופעלתנותו של הצל היא פעילות פני השטח של המציאות.
אחם הדגפ הזה בר הגיון אנושי; אין הוא צריך להיות.

מעולם לא היה צפוף בעולם הצללים; מעולם לא יהיה.
בואו, הטילו את צלכם! יש מקום לכולם. הצטרפו למסיבה הזאת הגדולה; שחררו את צלכם אל תוך קהילת הצללים. כאן הכל חשוך, אין סכנת היכוות מאור השמש. תנו לפנימיות מנוחה מהחיצוניות. בואו לחגוג!

קלא אילן: השם שבחרתי לי בתור כינוי לעולם הצללים.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s