חופש ממה? או מי מחליט על המציאות שלי?

מאת: שרית זיק חייט

"המציאות איננה עולם חומרי בלבד. מערכת היחסים בין התודעה לעולם החומר היא שיוצרת את תפיסת המציאות.
אין מציאות ללא תפיסת מציאות."
(פ.א.וולף מתוך ד"ר קוונטום: הספר הקטן של הרעיונות הגדולים, 2008)

פעם, לפני שנים לא רבות, בנותיי היו מתחילות את יומן במשחק דמיון כלשהו, עד ש… נדרשנו להתארגן ולצאת. היום הן מושיטות יד אל הספר ונשארות במיטה עד שאני חושדת בשקט ומדרבנת אותן בעדינות צורמנית השמורה לבוקר.
זכור לי בוקר אחד בו נדרשנו להקדים ולצאת מן הבית בתשע ובכורתי מחתה על השינוי ונזפה בי ברצינות גמורה על היציאה מן הבית בשעה כל כך מוקדמת ועל הפגיעה החמורה בחופש שלה. אני בתגובה צחקתי וגם ראיתי את האתגר שבהעדר פרספקטיבה.
הזכרתי לה את בני דודיה שיוצאים מוקדם הרבה יותר מן הבית אולם תחושותיה לא השתנו. היא חשה לחוצה, פגועה ומקופחת.

במובן מסוים אנו מתנהלים בעולם מקביל. כתבתי על כך בעבר, בהקשרי הזמן והאפשרות להשפיע עליו.

גם בהקשרי חינוך מרביתנו בראנו לעצמנו מציאות ייחודית שאנו מאמינים בה ויודעים שהיא אפשרית למרות שבעבור רבים אחרים היא בדיונית לגמרי.
באופן אישי התהליך בו התבססה האמונה שלי בדרך היה הדרגתי. הידיעה הפנימית וההכרה שלי ביכולתי לפסוע בה בבטחה ולבחור בה כל פעם מחדש התעצמה עם ההתנסויות.
היו בדרך הזו של לקיחת האחריות  על תחום החינוך כל מיני שלבים ומקטעים.

ראשית להכיר בכך שאני לוקחת אחריות ולחקור מה המשמעות של זה עבורי. לבחון מה אני רוצה לתת, להתמודד עם הפחדים שעלו בי וכו'.

הייתה תקופה שבה ראיתי את כל הוויתורים, את כל מה שאני מונעת מבנותיי. ליבי נחמץ על כך שלא יחוו את טקסי בית הספר, הטיול השנתי, העלייה לכיתה א', משחקים בהפסקות ומסיבות כיתה.  המים העכורים צפו, שטפו את המערכת והתנקזו בד"כ דרך העיניים. עד שבחרתי באופן מודע להתמקד במה שאני מרוויחה.

היו שנים מטלטלות בהן עד שהתארגנו על פעילויות חווינו חוסר בטחון והיום אני אחראית ליזום ולממש את מה שאני רוצה שיהיה.

נדרשתי לוותר על הקשרים ישנים, חוויות וזיכרונות עבר שלי מבית הספר.

זיהיתי אמונות ותפיסות שקיימות אצלי במערכת על מה זה למידה, איך כדאי ללמוד, מה נדרש לחיים – ראיתי מה תומך את התנועה שלי ומה מעכב אותה. דייקתי את האמונה שלי במקום לאמץ את זו הרווחת בחוץ ובניתי לי תמהיל אישי ייחודי וגמיש.

כל התגברות כזו ומציאת פתרון אפשרו לנו את המקום הנוכחי, שהוא ענייני,  מרווח ושמח בבחירה מתוך הסכמה להשתנות.
הידיעה שטוב יהיה לנו בכל מקום ובכל מצב מתעצמת.

שמתי לב, שבחודשים האחרונים מצאתי את עצמי מחכה שתסתיים השנה ויגיע החופש הגדול.
האם זהו הרגל? האם בכך שאני מאמצת אותו אני משמרת בתוכי אמונה ומנכיחה מצב שבמהלך השנה אני לא בחופש.
כיצד מתבטא החופש שלי? ממה אני יוצאת לחופש? אולי אצליח להיות בחופש כל רגע?

הזמנתי את עצמי למשחק.
החלטתי להשתמש במיומנות שצברתי ובפתרונות שאני מכירה המאפשרים אחזקת מציאות מקבילה שמתנהלת באופן שונה מזה המקובל בתחומי החינוך, על מנת לשנות תחום אחר בחיי שבו אני עדיין מזדהה עם התפיסה הרווחת והמקובלת למרות שאני רוצה לשנות אותה.

לדוג' – ענייני בטחון קיומי ושפע, ענייני מימוש עצמי ועבודה,  ענייני גוף ובריאות.
אולי כשם שהצלחתי בחינוך הביתי אני יכולה להצליח כמטפלת או יוצרת,  אולי אצליח לוותר על תחושת ההישרדות, ואולי אצליח לפתח מערכת יחסים חדשה עם עצמי וגופי ולהשפיע עליו.

גיליתי שאני אוחזת בתפיסות ואמונות ישנות שנוגדות את מי שאני רוצה להיות ואני לומדת להיפרד מהן.
אמונות מחלישות ומקטינות שמעבירות בתחומים מסוימים ידע וכוח ל"מומחים" כדי שהם יחליטו עבורי. אמונות שכדאי לחפש  פתרונות והזנה "בחוץ" שימלאו את הריק והחסר בפנים ויתקנו את מה שהתקלקל.  תפיסות שמאדירות קושי כי "כסף לא גדל על העצים" ורק דרך הקושי מתפתחים ומתחשלים. תודעה חיצונית ששולטת בי ומנסה לגרום לי להאמין למה שאחרים אומרים ולא למה שאני שומעת בפנים, דרך הבטן או הלב בקול חלש ומעודן.

זיהיתי שיש דברים שאני יודעת בראש וגם קצת בלב אבל עדיין מתקיים מקום שלא מאמין עד הסוף ובוטח ביכולות שלו להשפיע ולשנות. ואני לומדת להעצים את הידיעה הפנימית ולתת מענה לפחדים ולספקות.

ראיתי שכשאני מגיעה למקומות חדשים ולא מוכרים אני נוטה לשכוח את היכולות שלי והביטחון העצמי שלי נחלש וגם הידיעה שהעולם הוא מקום טוב, תומך ובעדי מתעמעמת. ואז מתוך הפחד מפני הלא מוכר אני לומדת לזכור שזה מה שביקשתי, ליצור לעצמי מציאות מקבילה גם בתחומים חדשים ושאני יודעת לעשות את התהליך הזה.

אני לומדת להיעזר בחברות וחברים שפסעו בדרך לפני או פוסעים בה לצידי.

בשש השנים האחרונות אני לומדת ב"דרך הפשטות שבאלוהות" כיצד להתבונן על המציאות הנוכחית ולקחת עליה אחריות, לזהות את המקומות שמבקשים שינוי ומענה על מנת שאצליח לברוא לעצמי מציאות חלופית רצויה. רציתי להמליץ על סדרת סרטונים קצרים ובהירים שעוזרת לי לפענח את מה שקורה באופן חדש ולעשות שינוי הלכה למעשה. היא נקראת שיחות עם לוהאריה והסרטונים מופיעים ביוטיוב.

ויצאתי לדרך. כל צעד וכל בחירה מקרבים אותי אל המציאות הרצויה.

הכוונה היא לבחירות ממש קטנות ויומיומיות.

להתייחס לכאב ברגל או לשינוי באיבר גוף שאני פחות מכירה כמו לכאב גרון שאני יודעת להתמודד איתו בבטחון. להקשיב, להתבונן, לחקור, לבחור במי להיעזר, לקחת אחריות על הגוף שלי והתקשורת שלי איתו. להיות בתשומת לב לשיח ביננו,  למחשבות שלי עליו.

לדוג'. באירועים הקטנים.

לפגוש כיווץ בלב סביב תקשורת לא נעימה ולעצור. לבחון מה קרה, מה אני רוצה. לקחת אחריות על התקשורת שלי עם עצמי ועם הקולות השונים בתוכי. לזהות מי מדבר, מי רוצה לנהל את הסיטואציה, האם זה תואם למה שאני רוצה.

לבחון איפה אני רוצה להיות מבחינת מימוש עצמי – מה יש לי לתת לעולם ואיך אני רוצה להעניק את מתנותי, להסכים להיות מתוגמלת וכו'.

להתנהל אחרת מול מתנות החיים שמגיעות לפתחי. ליזום את הדברים שאני רוצה שיקרו.

הרצון לקחת אחריות על עוד תחום בחיי ממקום שמודה על הזכות ושמח להתנסות בחדש מפלס לו את דרכו, חורץ את השבילים. לומד להיות שלם ואסוף, להיות חלק ושייך ולהושיט יד לאחרים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s