על חינוך קונבנציונאלי, ביתי ומה שביניהם

מאת: אסף נחשון

 לאחר 12 שנות לימוד, החלטתי ללמוד באקדמיה. לא שהאמנתי במערכת החינוך הקונבנציונאלית. אבל קל היה להיסחף אליה עם שאר הציבור. אחרי שלוש שנים של לימודי תואר ראשון לתנ"ך, הציעו לי לעשות תעודת הוראה. שוב. לא האמנתי ממש במערכת, אבל נח מאוד לשחרר את עצמי מהחלטות, ולהישען על הזרם. אחרי שלימדתי שנה אחת בבית ספר והכנתי לבגרויות. עשיתי בחנים ומבחנים. נזכרתי לא פעם בתקופה שאני הייתי תלמיד. וחשבתי לעצמי שאני דווקא מורה לא רע בכלל. אני בטוח שהתלמידים שלי יקבלו ציון טוב בבגרות. לימדתי אותם איך ללמוד.

האמנם?

לימדתי אותם טכניקות. לימדתי אותם להוציא ממאגרי מידע באינטרנט. אפילו היו כמה שיעורים שגלשו לקטע חברתי-מוסרי.
אחר שנת הלימודים עברנו דירה וכתוצאה מכך עשיתי הסבה מקצועית. מה שהותיר לי המון זמן לנתח את השנה הזו. כמורה. את המערכת החינוכית ולתהות לאן אשלח את ילדיי.

רמת ההיכרות שלי מול הילדים היתה תוצאה של חשיפה של ארבע שעות בכל שבוע. שבאותן שעות שילמו לי כדי להעביר תוכן לימודי תנ"כי. לאו דוקא החומר שאני הייתי בוחר בו, או שהתחברתי אליו. בכיתה רגילה יש 30 תלמידים.

על פי הטבע, האדם אינו משריץ 30 ילדים בבת אחת. אלא אחד אחד. הילד, אמור לגדול בתוך מעטפת מגוונת של גילאים. הוא אמור לקבל מהגדולים ולדאוג לקטנים.

החברה שלנו בתחום התעשייה והחקלאות, הופכת ליעילה. למכונה משומנת, המפיקה שדות שלמים של יבול. ושוכחת את הטיפול בפרט. באינדבידואל. כך גם קורה לצערי בתחום החינוך.

שמים שלושים ילדים בכיתה. מחנכים אותם, שמונה שעות בכל יום, בחינוך פרונטאלי. לא כי כך צריך וראוי לאדם להיות. אלא משום שהחברה מעוניינת באיקס מתכנתים. ועוד כך וכך מהנדסים. רופאים וכו'. זה בסדר. החברה אמורה לדאוג לאינטרסים שלה. ואנחנו הפרטים- לשלנו. וזה לא חייב להתנגש.

החדרת תודעות-כזב לתת המודע של הילדים, שריאלי זה טוב. הומני פחות. מהנדס זה נחשב. צייר הוא כישלון. אלו הם רק מעט מהשגיאות שהילדים סופגים במשך 12 שנות הלימוד שלהם. לא כולל גני ילדים ואקדמיה.

אני דוגל בצורה אחרת. הרמונית יותר. לאו דוקא כזו שתפגע במערכת. אלא להפך. תעזור לפרט ולכלל הצורה המשלימה זו את זו.

אני דוגל ב"חנוך לנער על פי דרכו". זה לא ייתכן בחינוך הקונבנציונאלי. זה לא ייתכן בשום צורת חינוך, שהיא נתפסת כ'ברירת מחדל'. תמיד יש אלטרנטיבה. תמיד יש פיתרון נוסף. איני כופה חינוך ביתי על ילדיי. וכך הייתי רוצה שגם החברה תכיר במהלך שלנו.

1 אני מדבר על מימון. כן. תקציב יחסי, לאותה משפחה שבוחרת לחנך על פי דרכה. (בהחלט ייתכן להניח קטגוריות ולפקח ולראות שהתא המשפחתי סביר ברמה מינימלית ותואם להשקפות הכלליות של המדינה).

2 אני מדבר על פירסום האלטרנטיבה הזו בכלי התיקשורת ועידוד האוכלוסיה ליצירתיות הנעלמת בצד הקונבנציונאלי.

3 המדינה תוכל גם לתת כלים להורה, אם ירצה, כיצד לקדם ולהעשיר את החינוך המותווה שלו.

 

האדם מורכב יותר מאשר סך התעודות אותן צבר. מורכב יותר מאשר רק רף הציונים אלי הגיע. האספקטים הללו נשכחים מהעין, ואולי לא בכדי.

אבל אתם יודעים מה? זה הרבה יותר מאשר סתם אלטרנטיבה לחינוך הקונבנציונאלי.
זה החופש שלנו.

זו זכות הבחירה שלי. להביא את עצמי לעולם. לכוון את ילדיי. בדרכי. בדרכם. בדרך כלשהי, השונה מהצעת המימסד. למעשה, כל מקום, שלא מאפשר חינוך ביתי, הוא סממן למישטר חשוך. מסוכן. חודרני לרמת הפרט. ואיני מונה כאן רק את המקומות שהחינוך הביתי מחוץ לחוק. אני מוסיף לרשימה מקומות המאפשרים זאת רק לעשירים. או מאפשרים זאת רק לפלח מסויים באוכלוסיה. החינוך אמור להיות בראש ובראשונה באחריות ההורים. להם ניתן הילד. ייתכן שההורים ירצו לוותר על הזכות. אבל זה לא נקרא לוותר, אם הם חייבים להתפרנס. זה לא נקרא שההורים ויתרו אם הם נאלצים למסור ילדיהם, כי ככה כולם עושים.

חינוך נכון, הוא מיכלול של שיטות חינוך שונות ומגוונות שמאפשרות לכולם, להגיע לאיזו משבצת שיירצו. חינוך מדיני אידיאלי מבחינתי, הוא כזה שלא מכוון רק לשאיפותיו, על חשבון האזרחים. אלא חינוך שצומח מתוך העם. חינוך של כולם. איש על פי דרכו ואמונתו. ושוב, לאפשר, אומר,

לממן, לפרסם ולעזור במה שאפשר, להורים. לילדים. ולשיטות החינוך השונות.

אנשים בוחרים בחינוך ביתי מהרבה סיבות. הראשונה שבהן, היא העיקרון של 'חנוך לנער על פי דרכו'. סיבות נוספות ראויות לציון:
כלכלית- כל ילד שהולך למעון, לגן, למוסד כלשהו, עולה סכום לא מבוטל של כסף.
רפואית- ישנה גישה לחלק ריטלין ולהמליץ להורים(עד כדי התנייה), במוסדות החינוך. וזה לא תמיד מתיישב עם דעת ההורים.
חברתית- מי אמר שהנכון עבור ילדים הוא להיחשף שמונה שעות לפחות לחבורת בני גילם? אולי עדיף למעט בחשיפה מהסוג הזה, ולחשוף אותם לגילאי הזהב, שיוכלו לקבל מזקני השבט. או סתם מהשכנים, לדוגמא?

מוסרית- ילדים בחינוך הקונבנציונלי, מקבלים רושם מעוות לגבי מוסר. נדחקים לפינה בכל הנוגע להעתקות. שקרים לגבי שיעורי בית. וכל אלו דבר שבשיגרה. אין ציון 100 על "התנהגות יפה". וזה לא מהווה בשום אופן, מדד כניסה לאוניברסיטה. המוסר, נשאר מחוץ לכתלי מערכת החינוך.
מוטיבציה- האם הרצון ללמוד מגיע מהילד? איזו שיטת חינוך עובדת יותר על פיתוח הרצון?

אני נולדתי לשלום שרק יגיע. אני נולדתי לשלום שרק יבוא.
אם למשל נצא מנקודת ההנחה, שהלחם הוא בחינם לכולם. ז"א, רשימת המצרכים הבסיסיים ביותר של האדם ניתנים לו לפי דרישתו- בחינם.
הוא לא יתעסק יותר בהישרדות. הוא יוכל לפרוח ולהיות מי שהוא ומה שהוא באמת. להגשים את הפוטנציאל שלו.

אני רואה בילדים שלי, חלק מהפוטנציאל שלי. לשלוח אותם להתחנך במקום אחר, זה יהיה לפספס הגשמה עצמית. שלהם ושלי. ובד"כ, זה קורה, כשאדם עסוק בהישרדות.

חינוך ביתי לא צריך להיות מותרות. הוא צריך להיות נגיש, זמין, קל, נח ואפשרי לכולם.
ומתוך הכבוד ההדדי, שניתן לכל אחד להיות הוא. בין בחינוך, ובין בשאר הדברים הבסיסיים בחיים. כשנצליח לאפשר לכל אחד את המינימום-
אז נגיע למקסימום.
כפרט. וכחברה.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s