מה בין מערכת החינוך ו"מצוות אנשים מלומדה"

מאת: לימור ליברמן

 {{מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:
מעשה הבא מתוך ציות לרצון אדם אחר,
או המגיע מתוך דבר שבשיגרה ולא מתוך רצון פנימי אמיתי.}}
כששואלים אותי כאמא בחינוך ביתי
האם בחרתי בדרך החינוך הזו בגלל שסבלתי בבית ספר,

אז, בתחילת הדרך, התשובה הראשונה שלי הייתה…ממש לא.
וכיום אני עונה שכן, גם סבלתי לפעמים…

היו שיעורים שהסתכלתי על השעון כל הזמן,
ועד היום אין לי מושג מה נאמר בהם ):

היו שיעורים שלא רציתי שייגמרו,
ורציתי לשמוע עוד ועוד על הנושא,
וגמעתי בצמא את הידע (:

היו מעט מאד מורים או מורות שהרגשתי איתם
אהובה, בטוחה ועטופה במחיצתם,
ושהלימוד איתם היה נעים ובחדווה (:

והיו לא מעט מורים או מורות שפחדתי שיפנו אלי,
ולא העזתי לדבר איתם, חשתי מאויימת, תחת מבחן,
ולא זוכרת מה הם לימדו בכלל ):

היו מקצועות שאני זוכרת עד היום את חומר הלימוד,
וכך גם הצלחתי ללמד את ילדיי בבית,
כאשר התעניינו בנושאים אלו (:

היו מקצועות שאני לא זוכרת מילה ממה שנאמר…
ואני כמעט לא זוכרת מי לימד אותם ):

היו מצבים חברתיים שהיה לי כיף בהם
והרגשתי חלק (:
והיו לא מעט מצבים חברתיים שממש סבלתי בהם,
ואף אחד לא ידע מזה ):

 

לא ידעתי משהו אחר,
לא ידעתי שאני עושה משהו נגד הטבע שלי.
חשבתי שככה זה.

כמו המושג הזה ביהדות
"מצוות אנשים מלומדה"
שזו דרך לקיים מצוות שלא מתוך כוונה,
שלא מתוך בחירה עמוקה,
כי אם מתוך הרגל, אורח חיים, מסורת מבית…

וכך הן הרבה מבחירותינו בחיים
"מצוות אנשים מלומדה"

תמיד הרגשתי שאני לא כמו כולם
חושבת אחרת
שואלת שאלות
מרגישה…

אבל המערכת, כמו מערכת
רוצה אותנו בצורה מסויימת.
אז נאלצתי להיות כמו כולם,
וגם כל אחד אחר נאלץ להיות כמו כולם…
ומי אלה הכולם האלה?

לקח לי זמן להבין
לחזור למקור
להיזכר בעצמי J
איך?
כי את הנשמה אי אפשר לשבור.
כמו הכניסו אותי לפס ייצור
ושם במערכת הזו
אין מקום לייחודיות
לא יודעים מה לעשות איתה.

לא מתוך רוע,
אלא מתוך חוסר ידיעה
מתוך "מצוות אנשים מלומדה"

וכמו שלא מלמדים את הילדים לחשוב באופן עצמאי ואישי
כך גדלים מבוגרים שעובדים במערכת
ולא חושבים באופן עצמאי ואישי
הם ממלאים הוראות, מביאים תוצאות…
ולא מזהים את מוגבלותה והגבלותיה
של מערכת החינוך הנוכחית על ילדינו.

אז אם כבר מערכת חינוך…?
כדאי להתאים את המערכת לטבעם של הילדים
ולא לנסות להתאים את הילדים למערכת.

מה גם שזה לא באמת אפשרי,
ויוצר סבל, תיסכול וחוסר אונים,
גם לילדים וגם למורים.

וכיום זה אפשרי, כמעט, רק בחינוך ביתי.

תבורכו
לימור.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s