שני פסים קטנים

מאת: שרית זיק חייט

יצרתי קבוצה, צרפתי חברות וחברים שיגרתי תזכורת, הודעה או הזמנה. קלי קלות וכמו נדמה שאין כבר דרך חזרה אל ימי הביניים של המיילים והטלפונים. אז בימים ההם התקיים מדרג – הייתי מתחילה בהודעת מייל ומלקטת תגובות. אל מי שלא הגיב הייתי משגרת הודעת טקסט SMS ואם גם משם לא הייתה מגיעה הישועה הייתי מתקדמת לשיחת טלפון ומרגישה את כל כובד העולם על כתפי.
איזה שחרור וכמה קלות. המידע זמין, חשוף ומונגש. מי ראה ומתי. שני הפסים מורידים את האחריות ממני. חושפים בפני עוד פרט על האחר, עוד מידע עלי אליו. חודרים גם אל הפרטיות שלי. דוחפים אותי להיות שקופה, נגישה וכנה.

לכאורה הכול השתנה אך בעצם נותר כשהיה. מי שנמנע מלהגיב ממשיך לעשות זאת, גם אם כעת אני יודעת שהוא ראה את ההודעה. ואולי הילד בטעות לחץ ואולי הוא שכח שקרא ואולי ההודעה נבלעה בבליל ההמולת החיים, ואולי ואולי ואולי, הספקות עדיין מתקיימים על אף הבהירות הטכנולוגית האשלייתית.
את הגבולות הפנימיים שלי, שמגבים את הרצון הפעיל שום טכנולוגיה לא יכולה להציב במקומי.
לקח לי זמן ללמוד ולהפנים. אך מה בכול זאת אחר?
הקלות בהפצת והנגשת המידע.
העובדה שהטכנולוגיה היום היא כלי משמעותי בחברות.

בקמפינג המסורתי של החינוך הביתי לפני מספר שנים נתקלנו במקרה במשפחה שגרה הרחק מאיתנו. בנותינו התחברו ביום הקצר שבילו ביחד והם עזבו. לאחר מכן, מבלי ששמתי לב התהדק הקשר באמצעות המחשב ונוצרה מציאות בה מצד אחד בתי חשה מאוד קרובה אל חברתה הודות לשיח במחשב אך בפועל ההכרות שלה איתה הייתה חד מימדית ומצומצמת. סוג של אשלייה או חברות מזן חדש. נוצר פער בין עומק הרגש והקשר שחוו הבנות לבין ההכרות שלי וגם שלה עם המשפחה לדוגמא. כשביקשה ללכת ללון בביתם גיליתי שבשונה מחברות אחרות אני לא מכירה אותם ולא יודעת עליהם דבר. עם זאת, החברות איתה הפכה למשמעותית מאוד עבור בתי והיא מרגישה שזו חברה מאוד טובה וקרובה אליה, אף יותר מילדים איתם היא מתראה בקביעות.

לאחרונה זכו בנותיי לקבל את מכשיר הטלפון הישן שלי. מכשיר חצי חכם וחצי טיפש. הצורך עלה היות ובאחד השיעורים העבירו התלמידים צילומים של הניסויים והתכנים של השיעור והן לא הצליחו להשלים בדרך אחרת. הן רצו לצלם בעצמן ולקבל את החומרים שאחרים צילמו והעבירו.
כשזה קרה הן היו היחידות בקבוצה ללא נייד.
וגם כשקיבלו את המכשיר הוא לא הפך למשמעותי. הוא בדרך כלל לא טעון ותמיד יעדיפו ספר טוב על פניו.
בשונה ממקרים אחרים בסביבתנו הוא לא ממלא אצלן תפקיד חשוב בתקשורת או בהתחברות ולא באמת עונה על הצורך  בשייכות.
ועדיין הוא מאפשר לשמר קשר פעיל עם חברות שגרות רחוק.
הוא כן מאפשר נפרדות ועצמאות.
ועכשיו ברור לי שנדרש לכל אחת מכשיר טלפון אישי, כדי לאפשר לכל אחת תקשורת חברתית נפרדת.
הוא סוג של מגדיר גבולות.

הטלפון הנייד החכם מאפשר שפע של מרחבים משתנים נטולי בקרה. יצירת קבוצות פרטיות בקלות רבה. בלי ההוא וההיא, רק שיחה קטנה בפרטי, קבוצה אחת איתו ואחת בלעדיו, אחת גלויה ואחת "סודית" וכו' וכו'. חוקי המשחק השתנו. נורמות חדשות שכיחות. כאלו שרלבנטיות למרחב הוירטואלי. הוא בעצם משנה את פני המציאות בכך שמנכיח בעבורנו בצורה ברורה שמה שידוע לנו על המתקיים הוא חלקי. אין עדות לשיחות שמתקיימות במקביל. ניתן רק להניח שהן קיימות.
האם זה משנה או מפריע?

השימוש בטלפון נייד מצריך כישורים חברתיים אחרים – לדעת לקלוט מי עומד מולך ולהתבטא ברגישות כשבעצם יש רק את המילה הכתובה ובמקרה הטוב אימוג'י שמבאר את המסר.
הוא מרדד את התקשורת למימד אחד ולשפה קצרה, מיידית.

לאחרונה חזרנו לשמוע תקליטים בבית. הפטפון תוקן בחנות משפחתית צפופה ועמוסה במכשירי חשמל ישנים שלעומתם הוא היה חדיש ועדכני. יש קסם בצלילים שהוא מפיק שאינו קשור באיכות מוזיקלית כזו או אחרת, אלא לעובדה שהם בוקעים ממנו.

זה כיף להשתמש בטכנולוגיות של פעם מידי פעם ויחד עם זה להנות מהקידמה ולהתחדש בדברים לא מוכרים.
לתקשר בקלות עם אנשים רחוקים.
להיחשף לדברים שקורים בעולמות אחרים מקבילים.
ללמוד מהבית דרך סרטונים, בלוגים, קורסים. להיפתח.

הטכנולוגיה מנגישה שפע של אפשרויות מתוכן כדאי שנבחר בהתאם לרצון שלנו, לגבולות הפנימיים שלנו מה תואם ומה פחות. שנזכור לעצור ולבחון האם זה עונה על הצורך שלי? כיצד זה משרת אותי? האם הטכנולוגיה הזו משרתת רק אותי או שאולי גם
משרתת וגם פוגעת ואולי בכלל היא משרתת גם אחרים.
מה הרווח ומה העלות שלה?
כל מושג הפרטיות משתנה. התקשורת. החברות.
בתוכי מתקיימות כמה גבירות, חיות זו לצד זו מרבית הזמן בשלום, משלימות אחת את רעותה. האחת בת כת האמיש, מגדלת בנות מ"בית קטן בערבה" עם שמלות מלמלה, מאדירה את הטכנולוגיה של פעם והאחרת שמתלהבת מהמצאות, שסקרנית לגלות עולמות חדשים, ואם אפשר מתוך הבית הממוזג אל מול המחשב מה טוב. והכי הכי אני אוהבת בעזרת הטכנולוגיה החדשנית להגיע אל דברים עתיקים, מלאכות קדומות, מתכונים מסורתיים, שיטות ריפוי שבטיות.  זכות גדולה שניתן לנו לשלב, ולהחליט מה עבורנו טוב.