גבולות עם טעם

מאת: דורה לוי

כאשר אנחנו בוחרים בחינוך ביתי, הרבה פעמים החששות שעולים לנו עוסקים בשאלה – האם זה בכלל אפשרי להצליח בכך? מה יהיו התוצאות של ילדות כזו? האם הגבולות הברורים שמוצבים במערכת החינוך, לא נחוצים להתפתחות טובה ומותאמת למציאות של ימינו? האם הילד יצליח לעמוד בקצב החיים אחר כך, להתאים את עצמו ולתפקד בעולם שבחוץ?

היום אנו מארחים את דורה לוי; בוגרת חינוך ביתי, אמא לשתי בנות בחינוך ביתי ובנוסף לכך גם בעלת עסק לאורח חיים בריא; לשיחה אישית על חינוך ביתי, עבודה, גבולות ומה שביניהם.

איך בעצם את מצליחה לשלב אורח חיים של חינוך ביתי, עם כל החופש שיש בכך, עם ניהול עסק, ומספיקה גם להיות אמא 24/7? איפה עובר הגבול בין בית לעבודה, מתי מספיקים הכל ואיך הילדים לא מפריעים לכך?

אמא שעובדת מהבית זה בהחלט אתגר מסויים שצריך להיות מוכנים אליו.
וכמו כל דבר בחיים, אני מאמינה שהעניין הוא לא בהצבת גבולות, אלא בהתאמת המציאות הזו לחיים שלי ולחלום שלי.
לכן למשל בעסק שלי אנחנו יוצרים קורסים דיגיטליים שאפשר להשתתף בהם בלי לצאת מהבית, כדי שיהיה קל יותר לשלב את התזונה הבריאה באורח החיים של אמא בימינו.

ברגע שאמא עוסקת במשהו שעושה לה טוב בצורה מאוזנת וטובה, הילדים מרגישים את האנרגיות שיש בבית ופשוט מוצאים לעצמם תעסוקה, מעסיקים אחד את השני או עוזרים במשימות שהם יכולים – כי למעשה, ברגע שאנו בוחרים לחיות עם הילדים, אנו צריכים להיות פחות עסוקים בלהציב גבולות אלא יותר להשקיע בבניית משהו מהותי וטוב.
העסק שלי זה חלק מהחלום שלי, ואני לוקחת את הכלים שיש לי ובונה את החלום הזה, שכולל גם את הילדים וגם את העסק יחד – זה לא עניין של לאן לדחוף את הילדים בזמן שאני עובדת – מתוך שאיפה להגשים את החלום שלי, אני מבלה את רוב הזמן עם הילדים, ואילו את העבודה אני עושה בשעות מסויימות, כך שהיא משתלבת בקצב החיים.

זה בהחלט יותר קל כשהעסק שלי הוא החיים שלי. זה מה שאני חיה וזה מה שאני מעבירה למשפחתי ולאנשים סביבי. זה משהו שאני מאוד אוהבת ומאוד מתחברת אליו, וכך גם ילדיי חיים בתוך זה ומתחברים.
גם אני וחמשת אחי ואחיותי הצעירים גדלנו בחינוך ביתי כל חיינו, כך שהדבר נראה לי טבעי.

אבל בכל זאת, ילד שגדל, לא צריך סדר וארגון? הורים רבים בדרך לחינוך ביתי עוסקים בשאלה – ילד לא צריך גבולות מוגדרים? האם חינוך ביתי מכין את הילדים כראוי לעולם האמתי, המלא במשימות שצריך לבצע ומסגרות שצריך להתאים אליהן?

אני מאמינה שהגבולות שאנו באמת זקוקים להם בחיים, באים מתוך מקום פנימי.
ממש כמו הגבולות הפיזיים של הגוף, כך גם בשאר התחומים בחיים – אנו רק צריכים להיות מחוברים לעצמנו ולהקשיב לעצמנו.

אנו נוטים להנחית הגבלות וכללים על עצמנו ועל הילדים כי כך אנו רגילים, כך מחנכים במערכת החינוך וזה מה שרובנו מכירים. אני חושבת שזה גורם לכך שבאין בסיס אחר, אדם שגדל בצורה כזו, יסתמך בעתיד אך ורק על הגבולות החיצוניים הללו ולא ידע באמת מה נכון לו ומה לא.

אמנם הגבולות החיצוניים נועדו כביכול להתוות לנו מסלול מסוים, להקל עלינו בהחלטות ובבחירות,
אבל למעשה הם רק גורמים לתוצאה הפוכה. הרי כל אחד מאתנו מיוחד במינו, אז איך יכול להיות שהגבולות שלנו יהיו זהים לכולנו ולכל הסיטואציות בחיים?

החיים מזמנים לנו מצבים שונים, וחשוב שנדע להתגמש, להרחיב ולצמצם את הגבולות שלנו בכל תחום בנפרד, בכל מצב בנפרד. שנכיר מה באמת נכון לנו ומתי.

בתור בוגרת חינוך ביתי, את מדברת מנסיון. את מרגישה שהחופש שקיבלת בילדותך השפיע על ההתמודדויות שלך בחיים הבוגרים?

כל הזמן אנשים אומרים שילד שגדל בחינוך ביתי יהיה תמים מדי, פגיע, לא מספיק קשוח, לא ידע ליצור אינטראקציות חברתיות, לא ידע לשבת ללמוד, לא יצליח לעמוד בזמנים ולא יצליח להתמודד עם האתגרים של העולם שבחוץ.
אבל אני למדתי שזה בדיוק ההפך. כושר ההתמודדות מגיע מהבטחון העצמי שלנו, מחוזק הבסיס שלנו בחיים.
לא מהרמת חומות הגנה מכל איומי העולם שבחוץ, אלא מהכרת הקרקע האמתית שלנו, מתוך בניית עצמנו על בסיס חזק ומלא של הצרכים והרצונות האמתיים שלנו, מתוך בטחון ולא מתוך חשש.

אני חושבת שמה שיוצר את הבטחון החשוב הזה, זה חינוך להקשבה לעצמך, ליציבות בחיים, לקשר בריא עם הסביבה, להרגלי תזונה בריאים, הרגלי חיים בריאים, מיניות בריאה, למידה חווייתית ושאר התחומים שמרכיבים את החיים שלנו.

אני לא חושבת ש"קשה באימונים – קל בקרב" והילדות נועדה לנו כדי להתחשל לקראת הבאות, שאם נגדיר לילד מראש את כל מה שמותר ואסור, את כל מה שנכון ולא נכון ומתי, הוא יצליח להסתדר טוב יותר בחיים.
כמו שאני לא חושבת שיהיה לנו יותר כיף לחיות אם נקבע לעצמנו כללים נוקשים לחיים מבלי להתעמק בהם ולהבין אותם, מבלי למצוא את הקשר שלהם אלינו ואת הצורך שלנו בהם.

אני מאמינה שאם ילד ילמד להקשיב לעצמו, להכיר את המקומות החזקים שלו, את הרצונות האמתיים שלו, את הקשר שלו עם הסובבים והסביבה – הוא ייצא לעולם עם כח, מבוסס על הגבולות הפנימיים שלו, שנעים לפי ההרגשה האמתית שלו בשיפוט המציאות.

כדי שזה יקרה, עלינו לאפשר לילדים לחקור את העולם בכוחות עצמם, תוך התאמת החלטותיהם לסיטואציה ולהרגשה. אנחנו נספק להם כלים, נראה להם את האפשרויות – אבל לא נחליט בשבילם על הגבולות והצרכים שלהם.

את רואה לזה ביטוי ביומיום?

לא מזמן קניתי ספר ילדים, ובאחד הדפים היה איור של ילדה קטנה ואדם מבוגר שנוגע לה באף כדרך צחוק.
הילדה הקטנה שלי סרבה לקבל את זה – היא שאלה "למה הוא נוגע בה?"
הוא צוחק איתה, עניתי.
ואז היא אמרה לי בקול מאוד רציני – "היא לא אוהבת את זה."

האמת שלא ידעתי מה לענות לה באותו הרגע. אבל אחר כך, כשחשבתי על הסיטואציה, הבנתי שילדים יודעים היטב מה טוב ומה לא טוב להם בקשר לגופם.
לא צריך לחנך אותם לזה, צריך פשוט לתת להם להתפתח בתוך זה.
אם לאורך שנים נרגיל ילד לתת נשיקה לדוד, סבא, סבתא, גם כאשר הוא לא רוצה בכך – אחרי כן נצטרך לעבוד קשה כדי לחנך אותו שלאף אחד אסור לפגוע בגופו.
אם לאורך שנים נדחוף לילד אוכל שהוא לא רוצה, גם אם זה אוכל בריא, טוב ומזין – אחרי כן נצטרך לחנך אותו לתזונה בריאה.

אבל אם אנחנו מלכתחילה נתן לילד את האפשרות להתפתח ולהיות קשוב לרגשות שלו, אז באמת נוכל לגדל אותו להרגלי חיים בריאים.
הגבולות הפנימיים שלנו הם הרבה יותר גמישים והרבה יותר מותאמים לחיים.

אם מחנכים אדם בשיטה הרגילה, בה הילד אמור להתחשל לקראת החיים הבוגרים; להבין שהם קשים, שיש אנשים לא טובים בחוץ וכו'; כדי להתבגר – הגבול שיבנה אצלו בתקשורת מול אנשים יתבסס על העולם הזה כרע, כזה שצריך להתגונן מפניו.

לעומת זאת, אם נגדל את הילדים ואת עצמנו לפי הגבולות הפנימיים שלנו, לפי ההבנה הפנימית שלנו לגבי כך שאנחנו בטוחים בעולם למרות שיש בו כל מיני סוגים של אנשים, כי לנו יש את היציבות והכוחות שאנו שואבים מעצמנו – נדע להתמודד עם האתגרים של החיים ללא קיצוניות, בהתאם לעצמנו ולסיטואציה.

אבל את עוסקת בתחום התזונה הבריאה, ודווקא זה תחום בו נהוג להקפיד על הצבת גבולות ברורים כדי להצליח. את מצליחה לתת לדרך שלך ביטוי גם שם?

אני נגשת לתזונה הבריאה ממקום אחר לגמרי. מתוך אמונה והבנה, וזה מה שמוביל אותי בהנחיה שאני נותנת לנשים – הגבולות של התזונה שלנו אמורים לבוא מבפנים, מהקשבה לעצמנו ולמה שטוב לנו, מתוך כוונה לספק לגוף את מה שהוא זקוק לו.

לכן כדי להצליח בתזונה בריאה, אין צורך שנציב לעצמנו גבולות חיצוניים. במקום להלחם נגד עצמנו, נגד הרגשות והצרכים שלנו, להלחם נגד גופנו – עלינו להתחבר אליו.
רק כך אפשר להחזיק בתזונה בריאה לאורך זמן.
דרך הקשבה זו נרגיש את הגבולות האמתיים שלנו – לא נצטרך להגביל את עצמנו בכח במזונות מזיקים כי זה יבוא מתוך משהו פנימי, מתוך הבנה והרגשה שאין לנו צורך בהם.

ברגע שנדע שהגבולות שלנו בתזונה הם אלה שבחרנו לעצמנו, אלה שהכי טובים ונכונים לנו כרגע – לא נחשוש להרחיב ולהגמיש אותם באם יהיה הצורך כי זה יהיה מתוך הבנת הבחירה שלנו ולא מתוך חשש לעבור על חוק כלשהו.
והכי חשוב – כאשר אנו נהיה אלה שבוחרים לעצמנו את הגבולות בתזונה – נצליח ליהנות ממנה, כמו מכל דבר בחיים שנובע מבחירה ולא מכורח.

אפילו בתחום שהכי נחשב ככזה שצריך להציב בו גבולות בתזונה; גמילה ממתוקים ונשנושים; אני באה בגישה הפוכה לגמרי ולמעשה קודם כל עוזרת לנשים להתחבר לעצמן ולהבין מה הגוף שלהן אומר להן.
ותאמיני לי שזה עובד הרבה יותר טוב, כי שינוי כזה מחזיק מעמד לאורך זמן וגורם לסיפוק ולא להרגשה של קיפוח וייאוש מחוקים בלתי נגמרים שקשה לעמוד בהם.

עבור מי שהנושא הזה מעניין אותה יותר, יש לנו סדרת סרטונים שמתמקדת בדיוק במה שדברנו עליו עכשיו.
הסרטונים מנחים לחיבור לאוכל בריא לא מתוך הצבת גבולות, אלא מתוך מקום פנימי ואמתי – וכתוצאה מכך מובילים להצלחה בגמילה ממתוקים, נשנושים ופחמימות, בלי מלחמה וכללים נוקשים.
עוד פרטים על סדרת הסרטונים אפשר למצוא ב:
https://lp.vp4.me/j113