תגית: גיליון 29

מאת: מיכל מוטאי כשאני יוצאת מהבית, אין ילדים בוכים "אמא, אל תלכי". אני יכולה לשבת בשירותים. לבד! כולם חגורים באוטו תוך חצי דקה. אני לא צריכה להתלבט אם כדאי לי ללכת ברגל או לנסוע באוטו מרחק של מאה מטר. אני מצליחה ללכת … להמשיך לקרוא ←

מאת: רעות חייט בין הכלבים לבני האדם יש קשר מיוחד . אנחנו מזמינים אותם לביתנו דואגים להם לאוכל ולטיפול . והם בתמורה מעניקים לנו נאמנות אינסופית ואהבה ללא גבול   מה יש בו בכלב שגורם לנו להרגיש שהוא מבין אותנו יותר … להמשיך לקרוא ←

מאת: מיכל מוטאי כשהייתי קטנה היה לי כלב. קראו לי בילי. הוא היה גוש שיער קטן ולבן. הוא היה הכלב הראשון שההורים שלי הסכימו שיהיה איתנו בתוך הבית. אהבתי אותי נורא. אחר צהריים אחד הוא ברח מהחצר. חיפשנו אותו בכל מקום. … להמשיך לקרוא ←

מאת: מגי נחשון בובה, הכלבה שלי, מתה. אחר הצהריים של שבת, שמשי ואביבי היה היום האחרון בחייה. בובה נכנסה אל חיינו כגורה בת שלושה שבועות. רוב חייה חיה במושב. כדור צמר שחור ומלא מרץ שהלך וגדל לגודל של זאבה בעלת … להמשיך לקרוא ←

"היה היה מלך. ולמלך היה יועץ נאמן שליווה אותו לכל מקום שהלך. גישתו לחיים של היועץ היתה: 'הכל לטובה'. המלך אהב מסעות ציד. באחד המסעות נקטעה זרתו. אמר לו היועץ: 'הכל לטובה אדני המלך'. 'הכל לטובה?' רתח מזעם המלך. 'הזרת … להמשיך לקרוא ←

מאת: חנית יואל תמיד אהבתי חיות, גדלתי עם כלב, ודגים וציפורים. בילדותי היה לי כלב שעד היום זכור לי כ"אחי הגדול". הוא היה חכם באופן יוצא דופן. סבי כינה אותו "גילגול נשמות". כלב קטן, מסוג טיבטי, שעיר בצבע שחור ולבן, … להמשיך לקרוא ←

מאת: איילה שאני דגן     מתוך גיליון מס' 64 של "באופן טבעי", בעלי חייים, ספטמבר-אוקטובר 2006 מיקי-מאוס, או איך שעכבר נהפך לגיבור תרבות אני איני מאוהבי העכברים, נהפוך הוא, אני שונאת אותם ולא רוצה לפגוש אותם. אולי בגלל הפוביה הקטנה שלי … להמשיך לקרוא ←

מאת: שרית זיק-חייט יוקו היא מדריכה מיוחדת שהגיעה אל פתח ביתנו נישאת על כפות ידיו של אחד השכנים, לאחר שמצא אותה בטיול עם כלבו. היא עמדה קפואה, כמו לא יודעת מה לעשות עם עצמה והוא החליט לאמץ אותה. במהלך סוף … להמשיך לקרוא ←