אחאות

מאת: אורנה שיפרון

אחאות = היות אחים או באנגלית –  siblingship
האם זהו מקרה שאחד מהסיפורים הראשונים בספר בראשית הוא סיפורם הטראגי של שני האחים הראשונים בהיסטוריה – קין והבל?
האם זהו מקרה שהמקרא ממשיך עם סיפורי מאבקים, ריבים, סכסוכים קשים בין האחים בתולדות חייהם של אבות האומה?
מסתבר ש לצד הברכה העצומה טמונה בקשר של אחאות גם סכנה ממשית. עד כדי רצח.
מה יש לנו ללמוד מסיפורי האחים במקרא?

יעקב ועשיו

אתחיל דוקא בסיפורם של יעקב ועשיו. סיפור ברור ופשוט. רבקה, האמא, היא שמשכה בחוטי הסכסוך. כשהיא שומעת שיצחק מבקש מעשיו להתכונן לקבלת הברכה מאביו הזקן, היא מסיתה את יעקב לגנוב את הברכה מעשיו. ולא סתם מסיתה – אלא מצווה ממש: וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ. (בראשית כז ח)

יעקב לא ממרה את פיה. הוא עושה מה שהיא מצווה עליו. רבקה מצדה ממלאה תפקיד פעיל בכל שלבי המרמה שהיא רוקחת ובסופו של דבר תוכניתה אכן יוצאת לפועל. הבכורה נמכרת בנזיד עדשים, עשיו מתחרט כשהוא מבין את משמעות המעשה ומבקש להרוג – לא פחות, את יעקב. וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת-יַעֲקֹב עַל-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת-יַעֲקֹב אָחִי. (בראשית כז מא)

מקור הסכסוך גלוי וברור –  הסתה מכוונת של אח נגד אחיו בידי אחד ההורים.

יצחק וישמעאל

מסתבר שהתפקוד ההורי אצל שושלת אבות האומה אינו מזהיר. זאת אנחנו מוצאים גם בסיפורו של  אברהם שבוחר לשלח למדבר את בנו ישמעאל, בחסות אלוהים, יש לומר, כדי לרצות את שרה אישתו. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ  כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.  (בראשית כא יב) אבות האומה הם הורים מבולבלים, לא בדיוק מבינים מהו תפקידם, לא מבינים את מקומם ואת אחריותם לגורל ילדיהם. ומסתבר שחלקם לפחות חרדים לגורל הירושה.

יוסף ואחיו

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶם.  ג וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים.  ד וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. (בראשית לז, ב-ד)

כבר בראשית הסיפור אנחנו לומדים שיוסף מוציא דיבתם של אחיו. מלשין ליעקב? יעקב לא עושה כלום בעניין זה. ולהיפך. בהמשך מתבררת הסיבה. יעקב, בנה של רבקה, יש לזכור,  אוהב את יוסף יותר מאשר את כל בניו האחרים, והעדפה זו שניתנת ליוסף גלויה לכל. נראה שהוא הלך צעד אחד מעבר לאמו רבקה. היא מתגמלת את יעקב בשל העדפתה תוך כדי מרמה והסתרה. יעקב אפילו לא מתאמץ להסתיר. הכל גלוי ונמצא על פני השטח. – כתונת פסים מפוארת מנקרת את עיני אחיו של יוסף יום יום.

המשך הסיפור ידוע. יוסף נשלח להביא לאחיו הרועים אוכל, הם רוצים לרצוח אותו אולם נמלכים בדעתם ומוכרים אותו לעבדות. ליעקב הם מביאים את כתונת הפסים המגואלת בדם ומספרים לו שנטרף. "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף." (לז, לג)

יעקב אינו מודע להשלכה הדרמטית של העדפתו הגלויה את יוסף על פני אחיו. הוא מצטייר בסיפור זה כחסר מודעות, כמי שאינו שם לב מה מתחולל בביתו, והוא מגיב בילדותיות רק כשהדברים אמורים בו ובאשתו האהובה רחל. כשיוסף חולם את חלום האלומות –  וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. (לז ז) יעקב מפקיר את ילדיו להסתכסך מבלי לנקוט עמדה. הוא אפילו לא יודע שזה קרה. בניו אינם מספרים לו על חלום יוסף. יתכן שהם אינם סומכים עליו שיתווך בינם ובין יוסף בהגינות. לעומת זאת כשיוסף חולם את חלום השמש הירח והכוכבים – וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי (לז ט), ומספר לו על כך, יעקב נוזף בו. הוא אץ להגן על כבודו ועל כבוד אשתו – רחל.

נראה שיעקב ממש לא מעורב, לא יודע מה קורה בביתו, לא יודע מה מתחולל בין ילדיו. שליחתו של יוסף לדרוש בשלום אחיו הרועים את צאן אביהם מסמלת שיא של ניתוק. יעקב שולח את בנו אל גוב אחיו מבלי לשים לבו לכך. איך מבטא יעקב את אהבתו ליוסף מעבר לצעד הטכני של כתונת הפסים? האם אהבתו באה לידי ביטוי בתשומת לב, טיפול וטיפוח או שמא התבטאה בסדרה של מעשים חומריים ולמעשה יוסף היה מופקר בדיוק כמו אחיו?

יעקב נקט בדרך הפוכה מאימו. היא היתה מעורבת, מעורבבת בתוך יחסי שני בניה. יעקב בוחר (או לא בוחר) להתרחק, להניח אותם להסתדר זה עם זה מבלי לפקוח עין, בלי לשמש עין רואה ויד מכוונת לבניו.

קין והבל

שני האחים הראשונים במקרא נולדו לתוך "הזנחה" מסוג אחר. הוריהם אינם נוכחים בהתמודדות מול הקשר שלהם עם אלוהים. שם הם ניצבים בבדידות. וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה.  ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.  ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. (בראשית ד, ג-ה). אדם וחוה אינם נמצאים שם כדי לספק לילדיהם לווי רוחני – להסביר, לתווך, לתמוך בילדיהם שעומדים חסרי כלים להבין את תגובתו של אלוהים. בקשר שבין אדם לאלוהיו, יש תפקיד חשוב להורים, והוריהם של קין והבל נעדרו מהמקום הזה. התוצאה של היעדרות זאת ידועה. רצח.

***

ירושה

שניים מהסיפורים שבחרתי עוסקים בירושה – סיפור יעקב ועשיו וסיפורם של יצחק ושימעאל. והנה אנחנו מגלים שהורים המכוונים את מעשיהם לירושה – לעתיד, חוטאים להווה חייהם של הילדים. האפשרות העתידית מחבלת ביש הקיים. כשעתיד המשפחה, השושלת, עדיף על חייהם ורווחתם של הילדים החיים כאן ועכשיו, התא המשפחתי ותחושת היציבות והביטחון שמבנה זה עשוי ליצור אצל הילדים מתערערים. הקשרים בין האחים נעשים ליריבות ולתחרות. אין מקום לכולם. הם נפוצים לכל עבר. ומה עולה בהמשך בגורל השושלת? האם התנהגות זאת מחזקת את השושלת? או שמא רק מחלישה אותה? נראה לי שבהקשר הזה נגזר גורלו של עם ישראל למתח תחרות ויריבות. הסכסוכים הפנימיים והחיצוניים ממשיכים ללוות את העם מאז ימי אברהם יצחק ויעקב ועד ימים אלה ממש.

חוקי הטבע

גם אברהם וגם רבקה מתערבים בחוקי הטבע כדי להעדיף את הבן הצעיר על פני הבוגר. אברהם ורבקה מעמידים את עצמם מעל החוק, מעל הטבע, לא משתפים פעולה עם ההירכיה הטבעית ומעניקים לצעיר זכויות שעל פי הסדר המקובל שמורות לבכור. איזה מסר מקבל כך האח הצעיר? במעשה זה של העדפת הצעיר נגזלת מהאח הצעיר ההזדמנות להכיר את מקומו ואת מגבלותיו ולצמוח בתוך נסיבות חייו. הוא לומד שאין משמעות לחוקי החברה, שהוא מעל לכל הסיפור הזה. הוא לומד יהירות. הוא גם לומד שכדי לממש את עצמו יש צורך בגזילה מאחיו. כשההורים לא מקבלים על עצמם את עול המציאות החברתית-תרבותית-משפחתית, אין לאחים מסגרת ברורה בה הם פועלים. כל ההסכמים החברתיים שנועדו לשמור לכל אחד את מקומו המיוחד בחובותיו ובזכויותיו, נפרצים ונוצרת מציאות בה אין מקום לשניהם. או יצחק או ישמעאל, או יעקב או עישו. מסתבר שחוסר האיזון שנוצר איננו מעודד משפחתיות חמה ואוהבת. ובאמת גם בין יצחק וישמעל וגם בין יעקב ועשיו נוצרו טינה ומרחק, שמי יודע, אולי את ההשלכות של המרחק והטינה הזו אנחנו מרגישים על בשרנו עד היום.

בגרות 

יש משהו לא בוגר ביחס זה של הורים לילדיהם. הם עצמם מתקשים לקבל את הסדר הקיים ומנסים להכפיף את המצב הטבעי לגחמותיהם. זהו אופן פעולה ילדותי, לא אחראי. מבחינה הלכידות המשפחתית והיחסים בתוך המשפחה התוצאה עגומה. מצב זה גם לא מאפשר לילדים להתבגר ולהבין את עומק האחריות שלהם כאנשים בוגרים. הנה ראו את יעקב למשל, שגדל לאמו רבקה שהנחתה אותו לגנוב את הבכורה. בהתנהגותו כְּאב הוא  משחזר את סיפור יחסיו עם עשיו. יעקב אהב את יוסף יותר מאשר את ילדיו האחרים. דברים כאלה קורים. זה יכול לקרות לכל אחד שירגיש איזה קשר עמוק ומיוחד עם אחד הילדים ולא עם השאר. זאת לא הבעיה. הבעיה היא במעשים, בהתנהגות. גם אם בינו לבינו הורה מרגיש משהו מיוחד עם אחד הילדים, עליו לתת תשומת לב מיוחדת לעניין זה ולדאוג שלכל אחד מהילדים יהיה מקום בתוך המשפחה. יעקב לגמרי מתנער מהאחריות הזאת. הוא מפקיר גם את יוסף האהוב וגם את שאר בניו להאבקות על מקומם. יעקב לא לוקח אחריות על משפחתו. הוא מפקיר את ילדיו לגחמותיו.

אלוהים

הרבה מדובר בימינו על תפקידם של הורים בהתפתחות הפיזית והרגשית של הילדים. הפן הרוחני נעדר על פי רוב מעיסוק ביחסי הורים וילדים. והנה, בראשיתו של ספר בראשית אנו עדים לתוצאות הרות הגורל  של העדרות ההורים מההדרכה הרוחנית. ולמרות שעניין זה הוא אחד מהאינטימיים ביותר – הקשר שבין אדם לאלוהיו, מספר לנו הסיפור של קין והבל שתוצאות הבלבול ברובד הזה מסוכן לחיים ממש. בקינאתו של קין ובזעם שפקד אותו בעקבות זאת, אנו שוב עדים לכך שמחסור בכלים להתמודד עם המציאות על כל פניה, כולל אלה הרוחניים, מביא לסכסוך דמים בין אחים. ואף יותר מכך. הסכסוכים על רקע הירושה – בין יצחק וישמעאל, ובין יעקב ועשיו, או על רקע חוסר האיזון הרגשי – יוסף ואחיו, מגיעים בסופו של דבר לניתוק של האחים זה מזה, אבל הסכסוך על רקע אהבתו של האל (אשתמש כאן בפרשנות הרווחת למרות שענין זה סתום בעיני) מביא לרצח.

וכאן, אם נבדוק את תולדותיה של האנושות נראה שבשם אהבתו של האל ממשיכים אנשים לרצוח את אחיהם בני האדם יום יום מאז ומתמיד. ורבים המתווכים שבין אדם לאלוהיו – מכל הסוגים והמינים – שמעודדים קנאה וקנאות שמובילות לאלימות.

קורס הורים

ספר בראשית – ספר ראשיתו של העולם וראשיתו של העם מקדיש הרבה מקום לתולדות המשפחה – ליחסים בתוך המשפחה בין איש לאשתו, בין הורים לילדים ובין אחים. אני מניחה שלא סתם בחר הסופר המקראי להקדיש תשומת לב ליחסים בתוך המשפחה. שם בתוך כור מחצבתו של האדם הוא לומד את העולם, מתעצבת אישיותו, והבחירות שלו לאורך החיים מונחות מתוך מה שספג בתוך משפחתו, בשחר ההיסטוריה שלו.

כשאני קוראת את ספר בראשית אני שומעת: שימו לב. שימו לב הורים לנעשה בתוך משפחתכם. שימו לב לתפקיד שלכם בתוך הבית והמשפחה כי שם טמון זרע האהבה והביטחון אבל גם זרע הפורענות.

ובאופן מיוחד לסוגית הקשר בין אחים אני לומדת שיחסי האחים קשורים בקשר ישיר לתפקודם של ההורים במשפחה. מתוך סיפורי קיצון של מעורבות יתר, חוסר מעורבות וחוסר אחריות, אני מקבלת רמזים לסוגיות הנדרשות לתשומת ליבי, ומבינה שאת שביל הזהב למשפחה שלי אני צריכה למצוא בעצמי בהתאם למי שאני, למי שהם ילדי ולנסיבות החיים.

אין כאן מצוות עשה ולא לעשה, אין כאן דרך שבה מובטחת "הצלחה". יש כאן הזמנה לתשומת לב, לאחריות ולהנהגה של כל הורה והורה בתוך משפחתו.