דברי פתיחה – גליון 40 – מאי 2019

התגעגענו אז באנו.. היישר לחגיגות ה-40

כיף ומרגש לשוב, להתחדש בתוך המוכר, להמשיך ולנוע ביחד.
להחליף דעות ורעיונות.  לשמוח ולהודות על הגוונים שלנו שמרכיבים תמונה כל כך ייחודית, עשירה מלאה
בגוונים זוהרים.

לשוב ולהיות חלק, להושיט יד, לטפח את המרחב המשותף שלנו.
להודות על הידע שאנחנו כותבים וכותבות בבחירות שלנו, מתוך הניסיון והשבילים הייחודיים שאנחנו פוסעים בהם,
זה לא מובן מאליו.
הפעם , במסגרת הפינה הנוסטלגית לצד מאמרים מעלון "באופן טבעי" אבינו הרוחני, מופיע גם מאמר שלנו, שהתפרסם בתוצרת לפני 4 שנים.. הזמן טס כשנהנים…

הגליון הנוכחי מוקדש ל גבולות
הררי מילים ותיאוריות נכתבו על הנושא ובכל זאת אנו בטוחות שיש לכולנו מה לחדש ובמה להתחדש ושטוב לרענן נקודות מבט וזוויות של הסתכלות במיוחד בתחום שנוגע לחיים של כולנו.

נשמח לדעת מה עוד מעניין אתכם לחקור ביחד, להתחדש בכותבים וכותבות חדשים,
לקבל רעיונות והמלצות
ולשמוע את מה שתרצו לחלוק איתנו

בהתרגשות גדולה

שרית ומיכל

גבול פנימי מקרין לגבול חיצוני

מאת: לימור ליברמן

אז מה? הם עושים מה שהם רוצים? אין להם גבולות?
אין להם סדר יום? איך הם יידעו להתנהל בחיים?
איך הם יוכלו לדעת לחיות עם הגבולות שהחיים מציבים להם?
מה, הם יחשבו שהכל מותר?
אז את לא אומרת להם בכלל מה לעשות? ואיך הם ילמדו להתנהג בחברה?

שאלות אלו ואחרות צצות לפרקים, כאשר מבינים שהילדים שלי לא קמים כל יום באותה שעה,
אין להם סדר יום קבוע מראש, והם לומדים מה שהם רוצים ומתי שהם רוצים,
ואם הם מתחילים חוג ולא מתחברים, אז הם עוזבים ( על כך שואלים….איך הם ילמדו להתמיד?)

אבל אני דווקא רוצה לדבר דווקא על עניין הגבולות שקשור ללב, להתנהגות,
ליחסים, לנימוסים, לאחריות….

גבולות

מאת: מייגן לייבוביץ

Everything you will ever need can be found within.
From the quiet reflection will come even more effective action

James Levi

 

גבולות. מילה טעונה בחיים שלי. מילה שנוגעת בשאלה מה זה חינוך, משמעת וגבולות ואיך אני חייה אותם.

חינוך, משמעת וגבולות היו בלגן גדול בנפש שלי מאז שפיתחתי מודעות למושגים הללו כנערה. אותי ניסו לחנך למשמעת עצמית דרך ציפיות מאוד ברורות מה זו התנהגות טובה ורעה ועם לא מעט בושה כדרך לשלוט בהתנהגות ועונש שהיום לא חוקי. כשניסיתי לשים גבולות מול הציפיות האלו כשהייתי נערה, לא עודדו אותי להיות קשובה לעצמי, אלא להיות קשובה לדמויות עם סמכות וביחד עם זה להיות "נחמדה" לסביבה שלי. להיות שקטה.

איפה אני מתחילה ואיפה אני נגמרת

מאת: מיכל מוטאי

כשאני שומעת את המילה "גבולות", אני מדמיינת את עמוס רולידר עם אצבע נוזפת וטון קשוח מטיף להצבת גבולות לילדים. אבל אלו לא הגבולות שמעניינים אותי בימים אלו. אולי קצת כבר עברו אצלי את הגיל, והאמת שזה לא ממש היה אישיו אף פעם אצלנו.

הגבולות שאני רוצה לדבר עליהם הם גבולות האימהות שלי. הגבולות שלי ביחס לילדים מתבגרים. כל עוד הילדים היו קטנים הגבולות ביננו היו מטושטשים. הצרכים שלהם עמדו בראש סדר העדיפיות. אם ילד רעב, עייף, צריך עזרה בשירותים – אין שאלה לגבי סדר העדיפויות. הצרכים הבסיסיים של ילדים קטנים דורשים תשומת לב מיידית.

אבל כשהילדים גדלים, יחסי הגומלין משתנים. היום הילדים שלי יכולים להסתדר חלק גדול מהיום בלעדי (4 מופלאים בני 8-15). שלא לאמר, אפילו מעדיפים לבלות עם עצמם. כשאני יוצאת מהבית זה סוג של מסיבה עבורם.

בשדה אסוף על גבעה תלולה

מאת: שרית זיק חייט

פעם מזמן, לפני עידן ועידנים היה לנו מנוי לקאנטרי קלאב שוקק חוגים. ושם בין המוני הילדות.ים היה אחד, צעיר מבנותיי שהיה מציק להן. בכורתי הייתה אז עם שיער קצר וכל פעם ה"שיא" היה כשהוא אומר לה שהיא בן והיא הייתה שבה בוכייה, מצוברחת, כועסת או כל התשובות נכונות..

הייתי אז בתחילת דרכי המודעת כחוקרת גבולות.
לאחר שסיימתי לכעוס על הבריון הצעיר ולשפוט את הוריו המזניחים, להיעלב בשביל בנותי וגם לדאוג מן הפגיעות שלהם ועל הדרך גם הצלחתי לשפוט את עצמי על העבודה הלקויה שאני עושה כאמא ומחנכת… עצרתי רגע לנשום…. זה לקח כמה מחזורים של היתקלויות ושאלתי את עצמי מה פה בכלל מעליב? התבוננתי ל"אויב" ב"לבן של העיניים" וגיליתי ילד קטן שמחפש את עצמו ומבקש תשומת לב ויחסי גומלין ולא ככ יודע איך לבקש אותם.

המלצות מאי 2019

בכל גיליון אני ממליצה על אתרים / תוכנות / כתבות מעניינות שאני נתקלת בהם (או כאלו שאחרים נתקלו בהם ושלחו אלי. רמז רמז…).
את כל ההמלצות אני משתדלת להוסיף במרוכז לדף ההמלצות  בתוצרת בית. הדף מחולק לפי נושאים כך שיהיה קל להתמצא בו. יותר מאשמח אם ההמלצות שבו יעזרו לכם.

מסע היציאה מעדן – פול סלופק יצא במסע רגלי בעקבות המסע של בני האנוש מאפריקה והלאה. הניסוי שלו בעיתונות איטית מביא את קולם וסיפורים של האנשים בהם הוא נתקל במסעותיו. תיעוד המסע שלו כולל סיפורים, וידאו ותמונות. זהו מסע שהחל ב 2013 וניתן לעקוב היכן הוא נמצא עכשיו. תודה למייגן על ההמלצה

#ColorOurCollections – חוברות צביעה קצת אחרות. עשרות מוסדות הכוללים אוניברסיטאות, מוזיאונים ומוסדות שונים, יוצרים חוברות צביעה מאיורים הנמצאים ברשותם. התוצאה היא חוברות צביעה בנושאים שונים ובסגנונות מגוונים.

שביל העצמאות – שביל העצמאות הוא שביל שמחבר 10 נקודות מרכזיות בהיסטוריה של תל אביב, הממוקמות לאורך קילומטר אחד. אפשר להנות מהסברים אינטראקטיביים, משחקים, צילומי סלפי היסטוריים ועוד עם האפלקיציה שנבנתה לצורך הפרוייקט.

 

קוים דקים: הקו הדק שבין מתן חופש להזנחה

מאת: חגית נובק

פורסם לראשונה בעלון באופן טבעי בספטמבר 2012

בקרקס הגדול של החיים, משול בעיני מעשה ההורות לאמנות ההליכה על חבל. חבלים רבים ושונים מתוחים להם שם מתחת לרגלינו הרועדות, אבל אחד מהדקים והגמישים ביותר מביניהם הוא אותו כור דקיק וחמקמק אשר מגדיר את ההבדל בין מתן חופש לבין הזנחה. איכשהו לא מרבים לעסוק בו בגלוי. בדיונים על הורות ועל חינוך מקובל הרבה יותר לדבר על "גבולות" שעיקר עניינם הוא בין מתן חופש להגבלתו (גבולות בין "מותר" ל"אסור"). אולם בעוד שמעברה האחד של "ארץ מותר" שוכנת לה "ארץ אסור", הרי שסביב לשתיהן מתפרשים מרחביו האינסופיים של ה"מותר הכל". לכאורה אלה הם מרחבי החופש המוחלט שרבים כמהים אליו בסתר ליבם, ושיש נטיה לחשוב שגם ילדים נוהים אחריו. אולם למעשה המרחבים האינסופיים של ה"מותר הכל", הרומזים לנו מרחוק בזהרורי אור מסנוור של חופש מוחלט, אינם אלא תחפושת מלבבת של ישימון צחיח ואכזר, הלא הוא ישימון ה"לא איכפת לי ממך", או במילים אחרות "מרחב ההזנחה".

גבולות עם טעם

מאת: דורה לוי

כאשר אנחנו בוחרים בחינוך ביתי, הרבה פעמים החששות שעולים לנו עוסקים בשאלה – האם זה בכלל אפשרי להצליח בכך? מה יהיו התוצאות של ילדות כזו? האם הגבולות הברורים שמוצבים במערכת החינוך, לא נחוצים להתפתחות טובה ומותאמת למציאות של ימינו? האם הילד יצליח לעמוד בקצב החיים אחר כך, להתאים את עצמו ולתפקד בעולם שבחוץ?

היום אנו מארחים את דורה לוי; בוגרת חינוך ביתי, אמא לשתי בנות בחינוך ביתי ובנוסף לכך גם בעלת עסק לאורח חיים בריא; לשיחה אישית על חינוך ביתי, עבודה, גבולות ומה שביניהם.

אישה טובה

מאת: ענת גביש התפרסם לראשונה בעלון באופן טבעי, גיליון מס' 52 שהוקדש לעצמאות, מאי-יוני 2004 ומופיע בספר הסיפורים של ענת גביש: "שימי קצת כורכום" שעתיד לצאת לאור בסוף יולי.
להזמנת עותק מן הספר: https://headstart.co.il/project/51402

במשפחה שלנו, מי שעובדת קשה, שרע לה בערב החג, שנופלת מהרגליים ולא יכולה לטעום כלום מרוב בישולים, ושהעור שלה מתקלף מהאקונומיקה, היא אישה טובה.

הבית מוכן, נקי, אפוף עד המעלית בריח תבשילים, על פניה חיוך עייף עצבני, והיא מסתובבת מבולבלת וסופרת שוב את קעריות הסלטים שיהיה מספיק על כל חלקי השולחן. אחר כך, את השולחן היא תתעקש לפנות לבד. לא תרשה לאורחותיה לעזור. עוד מעט, בין שולחן עורך ללפתן שזיפים, ייווצר סביב הכיור יצור צעקני מוזר ורב זרועות מכוסות סבון, שיתרוצץ ויתווכח מי תשטוף יותר.

ילדים בלי גבולות

מתוך: באופן טבעי, גיליון מס' 65 שהוקדש לביקורת, נובמבר דצמבר 2006

כתבה: pooh

האם חינוך ביתי משמעו חינוך בלי גבולות?
נתקלתי לא פעם באנשים שחושבים שילדים בחינוך בית הינם ילדים בלי גבולות. האם סטיגמה זו חלה על ילדיי משום שאנו בחינוך ביתי? ואם כן, מדוע?
לא חסרים ילדים בלי גבולות שהם לא בחינוך ביתי אבל בחרתי לכתוב הפעם על הקשר לחינוך ביתי.

דברי פתיחה – גיליון 39 – יולי 2018

קיץ נעים אהובות ואהובים,
התגעגענו אז באנו, לאחר היעדרות קצרצרה, ושוב הננו כאן, עם המילים והמחשבות, הדוגמאות, הניסיונות.
אתכם ולשירותם, מחזיקים את המרחב המשותף שלנו ביחד.
בחסות הטכנולוגיה מתאפשר לנו להיפגש, להעביר את המידע בינינו, להרגיש מחוברים, שייכים

מוזמנים לצלול איתנו ולגלות עולמות חדשים.

הגיליון הבא יוקדש לגבולות. מוזמנים ומוזמנות לחדד את העפרונות (טכנולוגיה, כבר אמרנו …) ולשלוח אלינו כל מה שעולה על דעתכם ובלבכם. וביחד ניצור את השלם.

ימים צוננים ומבורכים

שרית ומיכל

חינוך ביתי נהלים: או איך מתמודדים עם המערכת

מאת: שגיא גלאור

מבוא

את נקודת ההתחלה של החינוך הביתי בישראל אפשר למצוא אי שם בשנות השישים של המאה הקודמת, כאשר משפחות בודדות שהושפעו בעיקר מהכתבים של א"ס ניל, ג'ון הולט, איוון איליץ וכדומה, החליטו, באקט של מרד במערכת החינוך שלא לשלוח את ילדיהם למערכת ולגדלם בבית.  כפי שגדלו אגב, רוב מוחלט של הילדים לאורך ההיסטוריה כולה.

שני פסים קטנים

מאת: שרית זיק חייט

יצרתי קבוצה, צרפתי חברות וחברים שיגרתי תזכורת, הודעה או הזמנה. קלי קלות וכמו נדמה שאין כבר דרך חזרה אל ימי הביניים של המיילים והטלפונים. אז בימים ההם התקיים מדרג – הייתי מתחילה בהודעת מייל ומלקטת תגובות. אל מי שלא הגיב הייתי משגרת הודעת טקסט SMS ואם גם משם לא הייתה מגיעה הישועה הייתי מתקדמת לשיחת טלפון ומרגישה את כל כובד העולם על כתפי.
איזה שחרור וכמה קלות. המידע זמין, חשוף ומונגש. מי ראה ומתי. שני הפסים מורידים את האחריות ממני. חושפים בפני עוד פרט על האחר, עוד מידע עלי אליו. חודרים גם אל הפרטיות שלי. דוחפים אותי להיות שקופה, נגישה וכנה.

הטכנולוגיה בשירות החינוך (הביתי)

מאת: לימור ליברמן

אני מוצאת את עצמי לא מעט אומרת לילדים:
" די כבר עם המסכים"
"תניחו את הטלפון בצד"
"תמצאו גם משהו אחר לעשות"
"מה יש כל כך הרבה לראות בטלפון?"

במקביל, אני מוצאת גם את עצמי יושבת עם הטלפון, קוראת בפייסבוק, מתכתבת בוואצאפ עם אנשים.
וגם את הילדים פתאום בעלי מיומנויות וידע
שלא אני לימדתי אותם (:

#יזמים_צעירים

מאת: חגי שומרוני

נשאלתי לא מזמן מה היא הדרך הנכונה, לגדל ילדים בעולם החדש, בו המקצוע היעודי המבוקש שהרחיב והפך את השילוש הקדוש – רופא, עורך דין וטייס לריבוע, נקרא ״יזם״.

הרשו לי להניח לצורך הנוסחה, שאחד מכל שני הורים, עורך דין במקצועו. הרי שאז, ניתנת האפשרות כמעט לכל ילד לשחק בכל אחד משלושת המקצועות כבר מינקותו. טייס ורופא כי אלו מקצועות שהם נחשפים אליהם בספרים ובמדיה ועורך דין, כי הם מחקים את הוריהם. נשאלת השאלה – מה הערך המוסף שמביאה עימה ההילה סביב מקצוע שאינו מבטיח פרנסה, כבוד ותהילה? הרי שיזם הוא אדם החותר להגיע אל היעד הנכסף ומעצם ההגדרה, אינו יכול להיחשב לבעל מקצוע.

מי מפחד מטכנולוגיה

מאת: מיכל מוטאי

הטלפון צלצל בשעה שש בבוקר להעיר אותי. אחרי שקפצתי מהמיטה להעיר את האמצעית, נכנסתי רק שנייה לבדוק אם הגיעו הודעות חשובות בווטסאפ במשך הלילה. לא היה משהו רציני. הודעה באיזה לבוש להגיע לאימון ובאיזו שעה, קצת תמונות מהטיול לאיטליה ממנו חזרנו שלשום, וגם בקשה לאסוף כסף בפייבוקס למדריכים המסורים.

תוך כדי הכנת ארוחת הבוקר, נכנסתי לוויז כדי לבדוק מתי בדיוק אני צריכה לצאת מהבית כדי להספיק להגיע בזמן. בשלוש הדקות שביליתי בשירותים נכנסתי לפייסבוק לבדוק מה התחדש בזמן שישנתי ולקרוא קצת חדשות.

חיי יוטיובר

מאת: אוריינה רנד

אולי שמעתם כמה פעמים את המילה "יוטיוברים", אולי אתם יודעת מה זה… אבל אם אתם בני 20 ומעלה כנראה שלא, אז היי! קוראים לי אוריינה, אני בת שלוש עשרה בחינוך ביתי ואני יוטיוברית או "יוצרת תוכן" בפלטפורמה בשם יוטיוב כבר כמעט שנה. מה אני עושה? הכל, כל התפקידים. במאית, תסריטאית, צלמת, עורכת. לבד. זה מה שהופך מישהו שעושה סרטונים ברשת ליוטיובר. כמעט כולם "עצמאיים". אני יחסית יוטיוברית קטנה, גם בגיל וגם בעוקבים. כרגע יש לי 4700 . יש יוטיוברים בארץ עם מעל ל300 אלף. כן, זה מטורף ובעולם יש אנשים עם עשרות מיליוני עוקבים ומליירדי צפיות!

מה זה יוטיובר?

מאת: אבישג רבינר

פעם, לפני מיליון שנה, כשהייתי אימא לתאומים בני שלוש, נפלה לידי משרת חלומות. קופירייטינג מהבית לתוכן שיווקי ב"פלאפון". האמת, זה לא היה לפני מיליון שנה אלא לפני חמש עשרה שנים בערך ולכן הייתי צריכה להסתיר את העובדה שאין לי מושג איך נכנסים לgoogle ומחפשים תכנים ו…שאין לי מושג מה זה אס.אמ.אס.

מחשב לכל ילד

מאת: מיה לאסיטר, תרגום: עידן מלמד, פורסם באתר "חינוך פשוט"

תשכחו מחדר לכל ילד: ביורט שלנו אנחנו הולכים לפי אקסיומת המאה ה-21 של מחשב (וחיבור אינטרנט) לכל ילד, כציוד בסיסי לחיים.

למטרה הזאת, בנינו לפני שנה מחשב למשחקים ש… הפך להיות המחשב של לוק. אחרי שנה שהיא הייתה בסדר עם המחשב הישן, זה היה ברור שעכשיו תורה של סופי לקבל מחשב סופר מהיר. היא לא גיימרית כמו לוק, אבל היא עוסקת שעות כל יום בציורים דיגיטליים בפוטושופ. שני מחשבים משמעותם שלא עוקרים אחד לשנייה את העיניים מתווכחים על זמן על המחשב הטוב.

בפעם האחרונה השתמשנו ב pcpartpicker.com כדי להרכיב רשימה של רכיבים ולעקוב אחרי המחיר שלהם לאורך זמן. כשהסכום הגיע לתקציב שלנו ($700) שחררנו את הנצרה. הנה עמוד ה pcpartpicker של המחשב החדש שלנו. זה אחלה אתר! אפשר לבדוק מחשבים של אנשים אחרים, לקרוא חוות דעת, להשוות מחירים. אתר מצוין.

להמשך קריאה

7 סיבות למה לא להגביל זמן מסכים

מאת: עידן מלמד, פורסם באתר "חינוך פשוט"

"הבודהא, האלוהות, שוכן בנוחות לא פחותה במעגליו של מחשב ספרתי או בגלגלי השיניים של ממסרת האופנוע מבפסגת הר או בעלי כותרתו של פרח." –  רוברט מ. פירסיג,  "זן ואמנות אחזקת האופנוע"

מאז שפורסמה הכתבה על זה שסטיב ג'ובס הגביל את "זמן המסכים" של הילדים שלו, התבשל אצלי הפוסט הזה. כשהיום בבוקר הציעו לשלוח את הכתבה לכל ההורים בבית הספר שבו אני עובד בצהרון, הרגשתי שזה הזמן להוציא החוצה את מה שיש לי.

אני רק אגיד מראש ששימוש במחשבים כאלה ואחרים עלול להיות בעייתי, במיוחד שימוש מופרז בהם. אני חושב גם שהגבלה היא לא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם אותן בעיות ועצם ההגבלה יוצרת בעיות נוספות. אין פה עניין של נכון או לא נכון, הגבלה של "זמן מסכים" יכול להיות יעיל בפתרון בעיות מסוימות. יכול להיות גם שיש מצבים שבהם הגבלה תעזור לפתור בעיה מסוימת. בכל זאת אני מאמין שרוב הזמן הגבלה היא לא הפתרון. אז הנה 7 סיבות למה לא להגביל זמן מסכים לילדים שלי ועוד 3 הגיגים. להמשך קריאה