חשיבות ה'מגע האימהי' – וכיצד נמלא את חיינו ביותר מגע

מאת: מירב טלאור "אהבת עולם"

היום כולנו יודעים שכל תינוק זקוק למגע במינון גבוה.
זקוק לחיבוק, לנשיקה, לליטוף.
זקוק להיות צמוד לגוף האם. לשאוב חמימות, רוך, ביטחון.
במיוחד בינקות, אך גם לאורך הילדות המוקדמת והמאוחרת.
כולנו יודעים שתינוקות וילדים שהצורך הזה שלהם ממומש – ישנו סיכוי גדול שיהיו בבגרותם שלמים יותר, בטוחים יותר, בריאים יותר נפשית.

ועם זאת, מי מאיתנו יכול לומר שאכן קיבל זאת מהוריו בילדותו?
כמה מאיתנו זכו לסיפוק הצורך הזה במלואו?
וכמה מאיתנו לעומת זאת סובבים בעולם מתוך חסך עמוק במגע?

נכון הדבר שכל אדם באשר הוא זקוק למגע במינון כזה או אחר – גם אם הצורך שלו בילדות התמלא בשלמות. כך או כך זהו צורך אנושי חשוב.
אך יש לשער כי אדם שלא קיבל זאת באופן מספק בילדותו – יזדקק למגע במידה גדולה בהרבה, וכנראה גם לא מאוזנת.
מה שעשוי להביא לתחושת חסר קבועה, לחיפוש מגע מתמיד, לחיפוש חום ואהבה באופן לא מבוקר, או לחלופין 'פיצויים שונים' – כגון אכילת יתר, עישון, קניות אובססיביות, בריחה למסכים, התמכרות לעבודה, התמכרות לסקס, או כל התמכרות אחרת.

יש כאלה שיילכו בכיוון המנוגד לכאורה – בריחה ממגע, ואף סלידה.
ייתכן שמתוך החוסר נוצרה אצלם בשלב כלשהו האמונה שאיני ראוי לכך, או שכנוע עצמי שמגע הוא מיותר.

***

נשאלת השאלה – מה יעשה אדם בוגר שלא קיבל מספיק מגע בילדותו, והוא מודע לצורך הזה, ומעוניין למלא אותו לפחות בחלקו.
האם ניתן באמת להשלים את המגע החסר? כיצד? היכן?

בחיינו היומיומיים ישנן אפשרויות שונות, אשר עונות בחלקן על הצורך במגע.

כגון – מגע עם ידידים וחברים, המתבטא לרוב בחיבוקים בשעת מפגש.
החיסרון הינו שלרוב המגע הוא במינון נמוך יחסית. לעיתים מדובר בחיבוק ברגע הפגישה ובחיבוק ברגע הפרידה ובכך מסתכם המגע החברי. הדבר תלוי מאוד בטיב הקשר, אך לא תמיד נעים ליזום מגע עם חברים או לבקש מגע מעבר למינון 'המקובל'.

אנו זוכים למגע כמובן בזמן יחסי מין.
ידוע שיחסי מין ומגע מעורר מינית הם בעלי פוטנציאל ריפוי.
מגע אוהב ומרגש מינית בעת ובעונה אחת, שאינו מתמקד רק בחדירה או באיברי המין, כי אם מכסה את כל הגוף ומתייחס לכל איברי הגוף – יש לו פוטנציאל מרפא יותר.
מגע כזה עשוי מבלי דעת לגעת במקומות האוצרים בתוכם כאב ישן, וליטוף או נשיקה במקומות האלה, המבקשים מגע, בנוסף לתחושת העונג – עשויים לשחרר מטענים האצורים בגוף, ולהביא להם ריפוי.
גם החדירה עצמה היא בעלת יכולת ריפוי (המוכרת למשל בתורת הטנטרה או הטאו), ובפרט אם היא קורית מתוך אהבה.
ועדיין, המגע הוא באוריינטציה מינית, וייתכן שאינו עונה בהכרח או באופן מלא על הצורך שלנו במגע האימהי הפשוט שלא קיבלנו.
בנוסף, מידת המגע שנקבל מיחסי מין תלויה בגורמים נוספים: יש מי שיחסי המין שלו מהירים יחסית וללא מגע רב, יש מי שתדירות יחסי המין שלו אינה גבוהה, וישנו מי שכלל אין לו פרנטר ליחסי מין.
(על כל הנ"ל כדאי לתת את הדעת, כיוון שכאמור, המגע הגופני בעת יחסי מין חשוב ביותר לנפש, בין שהוא ממלא את הצורך במגע מילדות, ובין שהוא ממלא פונקציה שונה).

יש מי שזוכה גם ליחסים זוגיים המלאים מגע חם ואוהב שאינו בהכרח מיני.
זה יכול לענות במידת מה על הצורך, ואם זה קורה לאורך זמן – ייתכן שתתחיל להיווצר תחושה של מילוי אמיתי.
אך לא כל אחד זוכה לזוגיות כזו, או לזוגיות בכלל. ולא בהכרח בכל עת בחייו.

יש ה'מפצים' על החסך במגע על ידי הענקתו לילדיהם.
מי שמודע לחשיבות המגע ולכך שהצורך שלו עצמו לא מומש – ינסה להעניק לילדו מגע במינון גבוה יותר.
מרוויחים מכך גם הילדים הזוכים למגע, וגם ההורים.

הרווח של ההורים הוא כפול – גם תחושה של מילוי מלראות את ילדיהם זוכים למגע מספק, וגם הם עצמם מתמלאים מן המגע.
עם זאת, גם אם הילדים זוכים כאשר ההורה מודע ומעניק מגע רב, לא תמיד יצליח ההורה להשלים את חסכיו שלו עצמו דרך הילדים.
לא כל אחד זכה להביא ילדים לעולם.
ומי שכן – לא תמיד ייענו ילדיו למגע כאשר הוא יציע אותו.
ויש מי שילדיו כבר בגרו וזקוקים למגע במינון נמוך יותר.
ובכל מקרה, רצוי תמיד לבדוק אם מה שאנו מציעים לילדים נועד למענם או למעננו.
במגע בין הורה לילד אכן מתרחש ריפוי הדדי, וגם ההורה יוצא נשכר מן המגע, זה טבעי ולגיטימי.
אך למרות זאת לא יהיה בריא להיתלות יותר מדי בסיפוק צרכינו דרכם.
יש לשים לב שבאמת יש כאן גם צורך של הילד, ושאיננו מכבידים עליו עם הצורך האישי שלנו.

ישנן דרכים נוספות למימוש הצורך במגע – שעונים גם על הצורך בחום, וגם על הצורך החושי:

למשל מגע עם בעלי חיים, שגם הוא עשוי למלא מאוד את הנפש.
יש האומרים גם מגע עם צמחים ועצים, או מגע עם האדמה.
מגע עם חומרים שונים – בידיים או במלוא הגוף – למשל מי שמפסל בחימר, מתפלש בבוץ או בצבע, ואפילו באוכל וכדומה.
ישנם טיפולים הכוללים מגע, כגון סוגי עיסוי שונים, הילינג, שיאצו ועוד. גם הם טובים ומרפאים ועשויים לענות על הצורך במגע, לפחות במידה מסויימת (שכן המגע אינו בהכרח עיקר הטיפול).
וכמובן מגע עם עצמנו – ליטוף וחיבוק עצמי הם תמיד רצויים ומומלצים. ולא, לא רק לשם סיפוק מיני :-).

***

ניתן לראות שישנן דרכים רבות ושונות להעניק לעצמנו מגע.
לכל אחת יתרונות וחסרונות.
לא כל אחת מהן זמינה לנו, או מתאימה לנו, או מספקת את הצורך במינון הרצוי.

אם כן, עדיין נשארנו עם השאלה – האם אכן נענה כאן הצורך במגע האימהי אותו לא קיבלנו בילדות?
גם מבחינת הכמות וגם מבחינת האיכות?
ובכלל, האם יש לנו מספיק אפשרויות מגע מתוך האפשרויות הנ"ל?
האם אנו זוכרים ודואגים לעצמנו ליצירת הזדמנויות למגע, ולמלאי מספיק של מגע בדרכים כאלה או אחרות?
האם יש דרכים אחרות או נוספות על הנ"ל למילוי הצורך הזה?

***

אני רציתי להציע כאן אפשרות נוספת, שלמיטב ידיעתי עדיין אינה קיימת בצורה מסודרת –
והיא – טיפול ממוקד במגע אימהי.

הרעיון נולד מתוך הצורך האישי שלי ומתוך מחקר אישי.
ברקע ילדות מעוטת מגע – ורעב מאוד גדול למגע בהמשך חיי.
זאת יחד עם אינטואיציות מאוד גבוהות בכל מה שקשור למגע ולהשפעה האנרגטית שלו על הגוף, ומתנה של יכולת מגע מרפא שניחנתי בה.
כך יצא שאני חוקרת כבר שנים רבות את העולם הזה, והפכתי להיות אשת מגע 'מדופלמת'.
הבחנתי שעל אף הזדמנויות שונות למגע הנקרות על דרכי, וגם כאשר המגע הוא מיטיב – עדיין חסר משהו בסיסי.
ומתוך כך הגעתי לשאול את עצמי אם ייתכן שיש בכל זאת דרך להשלים מגע אימהי שלא סופק בילדות.

שהרי, אם באמת ניתן על כך את הדעת, אין כמעט שום מצב בחיינו שבו אנחנו מקבלים פשוט הרבה ליטופים תמימים חיבוקים ונשיקות (ובוודאי לא כאלה שמלטפים את הגוף כולו).
אולי בזוגיות – אך שם, כאמור, הרבה פעמים מדובר במגע באוריינטציה מינית או רק בעת ההתרחשות המינית, או שזה פשוט לא בכמות מספקת.

בשלב מסוים נתקלתי בתיאור של ספר, שלצערי איני זוכרת את שמו ואף הפרטים המדוייקים נשכחו ממני – ובו סיפור אמיתי, על אדם שנשא אישה שהייתה חולה במחלה נפשית שנחשבה לחשוכת מרפא.
הוא היה מושיב אותה כל יום על ברכיו, ורק מחבק ומלטף אותה במשך שעה, מגע אוהב שאינו מיני.
לאט לאט היא החלה להיפתח, לתקשר ולהחלים, עד לכדי החלמה מלאה.
(כאמור, איני זוכרת את הפרטים, ואשמח מאוד אם יש מי שיודע דבר, ויוכל להפנות אותי אל הספר).

אינטואיטיבית חשתי בכך דבר מאוד נכון, ומתוך כך עלה בי הרעיון לפתח שיטת טיפול מסודרת.
שיטה זו תהיה מבוססת 'מגע אימהי'/'חיבוק אימהי' – שבה ה'מטפל' מתייחס ל'מטופל' כאל ילד שלו, ולפחות למשך זמן ה'טיפול' (רבע שעה, חצי שעה, שעה או יותר כל פעם) מעניק לו מגע בדיוק כפי שהיה מעניק לילד, מבחינת האיכות והאינטנסיביות.
למשל: מחבק, מנשק – על הפנים, על המצח, מלטף, ואפילו מערסל…
אפשר שה'מטופל' יישב על ברכיו של ה'מטפל' (כמו בסיפור) או יישב מולו, או ישכב על מזרון או על מיטה. הכל בהתאם להעדפותיו של ה'מטופל'.
ייתכן שישולבו גם אלמנטים נוספים של מגע כמו עיסוי אוהב, או 'נעים בגב' וכיוצא בזה.

המגע כאן אמור להיות תמים לחלוטין, לא באוריינטציה מינית, אלא באוריינטציה של הענקת אהבה וחום דרך המגע.
ההבדל היחיד בין זה לבין המגע בתינוק או בילד הוא מידות הגוף :-).
מלבד זאת – היחס יהיה זהה.

האינדיקציה העיקרית למגע כאן היא: האם כך הייתי נוגע בילד שלי? האם זהו מגע מהסוג שילדים זקוקים לו? האם זה אכן מגע של אם לילד?

(הערה: השיטה נקראת 'מגע אימהי' לשם ההמחשה והפשטות, על אף שגם מגע אבהי עשוי להיות טוב באותה מידה, ואין לראות בכך משום העדפת האם דווקא.

ייתכן שיש מקום לשקול לשנות את השם ל'טיפול במגע הורי'.)

כמובן שמידת הקירבה וסוג המגע ייקבעו בהתאם לתחושת הנוחות והביטחון של ה'מטופל', וייתכן שאלה יתפתחו מפגישה לפגישה.
אפשר למשל להתחיל במגע שהוא פחות אינטימי כמו עיסוי, ולאט לאט לעבור לליטוף, ולמגע קרוב יותר.

יש גם לתת את הדעת כיצד ייקבעו הגבולות ולא ייחצו בין מגע כזה למגע מעורר מינית – לא מצד ה'מטופל' ולא מצד ה'מטפל'.
ויש גם להעמיק יותר בסוגיה כיצד ניתן לתת למטופל להרגיש נינוח ובטוח מספיק כדי לקבל מגע כזה שיש בו קירבה גופנית מאוד גדולה ואינטימיות רבה, אולי אפילו יותר ממגע הכולל יחסי מין.

כך או כך, אני אישית מאמינה שטיפול כזה שיינתן נכונה באופן קבוע במינון כזה או אחר לאורך תקופה – יוכל להתחיל לתת תחושה של מילוי בנפש, ולרפא חסכים ופצעים ישנים.

אני מציעה זאת גם כשיטת טיפול מסודרת (שיטה שאני מפתחת בימים אלו),
וגם כשיטה שאני ממליצה לנסות וליישם באופן אישי.

יישום אישי מתאים למשל עם בן זוג או עם כל פרנטר אחר שמוכן לצאת איתנו למסע כזה.
ייתכן שיש אפילו יתרון מסוים לתרגול השיטה עם בן זוג או פרטנר מוכר על פני מטפל – כיוון שקל יהיה יותר להתמסר לאינטימיות שתרגול כזה דורש.
אם כי מן הצד השני – ייתכן שעם בן זוג או חבר/ה עשויים לעלות עניינים אישיים, או רגשות מיניים שעלולים לפגוע בתחושת הביטחון הרצויה בעת טיפול כזה.
כדאי לבדוק אם אפשר לנטרל עניינים אלו במהלך התרגול.

בין בני זוג (או עם חבר/חברה) ניתן לקבוע זמן מסוים בשבוע, נניח שעה או חצי שעה (פעם בשבוע או יותר, בהתאם ליכולת), שבו אני 'הילד' של בן זוגי והוא מעניק לי 'מגע אימהי' שכזה באופן מלא ומוחלט, ללא בקשה לתמורה, וללא גלישה לעוררות מינית.
אפשר לקבוע זמן אחר שבו נתחלף בתפקידים.
ייתכן שכדאי שתחלופת התפקידים לא תהיה באותו יום, אלא לתת כל פעם להשפעת הטיפול לשקוע, ולחזור לתפקיד האחר ביום אחר.
בכל מקרה, אין חובה שזה יהיה הדדי. (אם למשל רק צד אחד מרגיש את הצורך לקבל והצד השני נכון להעניק).

מומלץ לנסות זאת בהתמדה לאורך תקופה, ולבחון את ההשפעה המתמשכת.

***

לסיכום,

לאור החשיבות העצומה שנודעה למגע עבור כל בן אנוש, ובפרט עבור תינוקות וילדים,
ולאור זאת שרובנו לא זכינו לממש את הצורך הזה במלואו בילדות, ומגע עשוי להיות עבורנו ממלא מעצים ומרפא –
אני מציעה קודם כל לא להסתפק רק במעט מגע ביומיום, אלא למצוא, לייצר ולזמן לעצמנו כמה שיותר אפשרויות למגע – עם חברים, עם בני זוג, ביחסי מין, בטיפולי מגע, במגע עם בעלי חיים, עם ילדים, עם עצים, עם חומרים שונים, ועם עצמנו…
שחיינו יהיו רוויים וגדושים במגע, בקירבה, ובחום.

ובמידה הרבה ביותר האפשרית – לחוות את העולם דרך הגוף, דרך העור, ודרך חוש המישוש.
בנוסף, אני מציעה כאמור ליזום 'מגע אימהי מרפא' עם בן זוג או עם פרטנר, שבו האחד ייתן לשני מגע תמים ואוהב של אם לילד, וזאת באופן קבוע לאורך תקופה.

ובעתיד הקרוב, כולי תקווה ששיטת הטיפול במגע אימהי תצא לאוויר העולם, וניתן יהיה להיעזר גם בה.

מאחלת לכולנו חיים מלאים ומספקים, רוויים במגע אוהב.

****************************

נ.ב.

אשמח לשמוע מכם בהמשך –
*האם בעקבות המאמר הצלחתם ליישם יותר מגע בחייכם, והם חשתם שינוי בשל כך?
* אם אכן מצאתם פרטנר ליישום 'מגע אימהי אוהב' – כיצד חוויתם זאת, ומה הייתה ההשפעה?
* לו כבר הייתה קיימת כיום שיטת טיפול מסודרת ב'מגע אימהי' – האם הייתם מעוניינים להיעזר בה? ואם יש לכם חששות או תהיות בנושא – אשמח שתשתפו אותי…

ניתן לפנות אליי למייל: ahavatolam@walla.com

באהבה,
מירב