מאת: אורית מנשה
נושא הגיליון של החודש – 'מגע' מתיישב לו בהתאמה והשלמה מאוד יפה, לטעמי, עם נושא הגיליון הקודם – 'הזנה'. יש משהו במגע שמזין אותנו, את הנפש, את הנשמה. אנחנו ניזונים ממגע וזקוקים לו מיום היוולדנו. עטופים בו ברחם אמנו.
מגע של תינוק בן יומו, כף יד קטנה שמלטפת אותנו, חיבוק של ילד, חיבוק של אח/ות, חיבוק של אמא ואבא, סבא וסבתא, חבר/ה טוב/ה, בן או בת הזוג. ליקוק של כלב, התרפקות של חתול… יש במגע משהו לגמרי קסום… ומרפא.
(* אני בוחרת להתייחס לצד היפה של המגע. כמו לכל דבר, גם לו יש צדדים אפלים אבל מקומם כרגע מחוץ למאמר הזה).
המגע הוא מזון רוחני ו'טעמו' נצרב בתודעה. לא לחינם מגלים המחקרים כי ילד הגדל עטוף במגע חם ואוהב יגדל להיות אדם שמח, רגוע יותר ונעים לסביבתו. אדם שגם יודע להעניק.
נפש וגוף אחד הם. ולא רק ברובד הנפשי-רגשי. שיאצו, טווינא, עיסוי רפואי, רפלקסולוגיה ועוד… בכולם יש במגע כדי לרפא גם את הגוף הפיסי והם מהווים כלי לכך.
המזון הרוחני כרוך ומשולב במזון הגשמי. מהי הסצנה הכי מקובלת וידועה בסרטים כשזוג נפרד והאישה עצובה ובוכייה, אם לא הנחמה בקופסא מלאה בגלידה וחיבוק של חברה טובה… וכשילד מרגיש חוסר יציבות ב'אדמה' שלו, נראה שהוא מחפש ניחומים במזון הגשמי ושיש איזשהו צורך להעסיק את הפה, גם אם זה ללעוס את שרוול החולצה או שרוך… אנחנו אוהבים לחגוג חגיגות למיניהן בליווי ארוחה טובה. מקבלים את השבת עם ארוחה חגיגית (ובמשלים רבים נאמר עליה כי היא הארוחה הטעימה ביותר)…. – האכילה היא סוג של מגע באמצעות הפה. למעשה, זהו המגע הראשון שלנו מיום היוולדנו. המזון הרוחני אם כן, חשוב לא פחות מהמזון הגשמי ולעתים חשוב אף ממנו.
מה שמבדיל אותנו כנשמות בעולמות עליונים לעולמנו כאן, הוא הגוף שאנו מקבלים ובאמצעותו אנחנו יכולים לחוות את אחת התחושות המופלאות ביותר – המגע.
היכולת להעניק מגע ולקבל. מגע שהוא טהור וזך, רך וקסום וכולו נתינה ללא כוונת רווח. הרווח מגיע מהתוצאה הטובה לאחר. זה הרווח האישי שלנו. הנתינה שלנו שהופכת לקבלה אצל הצד השני.
תוצרת בית 