חינוך ביתי נהלים: או איך מתמודדים עם המערכת

מאת: שגיא גלאור

מבוא

את נקודת ההתחלה של החינוך הביתי בישראל אפשר למצוא אי שם בשנות השישים של המאה הקודמת, כאשר משפחות בודדות שהושפעו בעיקר מהכתבים של א"ס ניל, ג'ון הולט, איוון איליץ וכדומה, החליטו, באקט של מרד במערכת החינוך שלא לשלוח את ילדיהם למערכת ולגדלם בבית.  כפי שגדלו אגב, רוב מוחלט של הילדים לאורך ההיסטוריה כולה.

עם השנים ולאחר שמספר משפחות החינוך הביתי התרחב, הקים בשנת 1994 שר החינוך דאז, אמנון רובינשטיין, ועדה בראשות הפרופ' דויד גורדון בכדי לבחון את הנושא. ועדת גורדון המליצה לקיים ניסוי, למשך שנה, אשר במסגרתו יתאפשר חינוך ביתי למשפחות המחזיקות בתפיסת עולם מגובשת השוללת שליחת ילדים לבית הספר. מיותר כמעט לציין כי משרד החינוך, בעיקר המפקחים האזורים, מאוד לא אהבו את זה, והם גם התלוננו. בעקבות זאת הכללים הוחמרו ושוב היו פניות של הורים, ואפילו הוגש בג"צ ושוב הוקמה ועדה וכך נולד חוזר מנכ"ל חדש, בשנת 2002, למי שמתעניין בתאריכים. מאז עברו עוד קצת מים בנהר, היה חוזר מנכ"ל ב- 2006 , עוד בג"צ של אלכסנדר זיניגרד ואחרים ב 2009,שהוסר בעקבות חוזר מנכ"ל חדש גם הוא בשנת 2009, ומאז לא השתנה המצב החוקי. כיום חינוך ביתי מותר בכפוף לכללים של חוזר מנכ"ל מ 2009  שהוא האחרון, נכון לעכשיו.

מה שכן השתנה זה כמות המשפחות בחינוך הביתי, שאף אחד, כולל משרד החינוך לא יודע את מספרם, אבל לכולם ברור שיש מהם די הרבה וכל שנה יש יותר. כך או אחרת חשוב לזכור כי העמדה הרשמית של מערכת החינוך היא כי מקומם של ילדים הוא בבית הספר, אך בשיחות פרטיות עם לא מעט מפקחים מורים ומנהלים, אני שומע גם עמדות אחרות והרבה מאוד את המשפט "הלוואי והיינו יכולים גם".

נקודה נוספת, מעבר לחוזרי מנכ"ל יש עוד חוקים ופסיקות בישראל, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו למשל, ופסיקות כמו זאת שבית המשפט המחוזי בקשר לבית הספר בכפר יאסייף, "זכותם החוקתית של ההורים לחנך ילדיהם לפי השקפת עולמם. זכות זו נדונה בהרחבה והוכרה בפסיקה". הפסיקה אליה מתייחס בית המשפט היא זו של בג"צ משנת 95 בה נקבע כי "ואין גם ספק כי להורים הזכות לחנך את ילדיהם כראות עיניהם… כנקודת מוצא, זכותו של הורה לגדל ולחנך את ילדו בהתאם לתפיסת עולמו היא בלתי מוגבלת". אני לא עורך דין, ולא הייתי ממליץ להיכנס עם משרד החינוך לוויכוחים משפטים, בטח לא בביקור בבית, אבל דעו את זכויותיכם, זה חשוב. ותעמדו עליהם אם תידרשו לכך.

עם זאת, אין סיבה באמת להיכנס למאבק עם מערכת החינוך, וביקור הבית לא אמור להיות אירוע מאיים או מקומם. הגישה הבסיסית הנכונה לטעמי היא, "זאת המשפחה שלנו ואנו בוחרים את דרכנו בחיים, אנחנו מכבדים את החוק אבל עומדים על זכויותינו ומוכנים לכבד את נציגי המשרד והרשות בביקור נעים בביתנו על כוס תה צמחים ועוגת סולת". ככל האפשר רצוי לפתח יחסים נעימים עם המפקח ועם מנהל החינוך ברשות, זה פשוט יותר נעים, ישנם פעמים שזה בלתי אפשרי, אבל אין זה אומר שלא ניתן  לקבל אישור לחינוך ביתי גם במקרים אלו.

משפחות שמעולם לא שלחו את ילדיהם לבית הספר בדרך כלל מגלות שיותר קל לקבל אישור, המערכת פחות מתערבת ומשפחות רבות מחליטות להישאר מתחת לרדאר ולא להגיש בכלל בקשה לפטור. משפחות המחליטות להוציא את ילדיהם ממוסדות החינוך יתקלו בדרך כלל ביותר קשיים, המערכת רואה עצמה כמחויבות לשמר את נוכחות הילד במערכת, וזה בסדר, זה תפקידה על פי החוק. אבל בסופו של דבר הילדים לא שייכים לאף אחד, הם של עצמם, ואת הקשר הביולוגי של הילד להוריו שום חוק לא יחליף, ולקשר הזה יש גם מעמד חוקי. אגב, רוב מוחלט של הבקשות מאושרות בסופו של דבר.

חשוב גם לזכור שהעניין המרכזי הוא אינו משחק של חתול ועכבר עם מערכת החינוך, העיקר הם הילדים. ואם החלטתם לגדל את הילדים בחינוך ביתי זוהי החלטה בעלת השלכות. גם אם המקור להחלטה הוא אידיאולוגיה ששוללת בתי ספר, וגם אם הוא חוסר שביעות רצון מהמערכת, וזאת אגב סיבה לגיטימית. חינוך ביתי הוא במובן הרחב הוא דרך חיים ולא שיטת חינוך והוא משנה ומשפיע על כל ההתנהלות של המערכת המשפחתית. תחקרו, תלמדו, ותבינו את ההשלכות. המשפחה שלנו אוהבת לקרוא, אז זה מה שאנחנו עושים בכדי לעזור לעצמנו לנסח את דרכנו, לכל משפחה הדרך שלה, אבל חשוב לתת לזה את הדעת וזה בהחלט עוזר בהתמודדות עם המערכת.

הגשת בקשה

בחוזר מנכ"ל משנת 2009, האחרון שיש לנו כרגע, נקבע כי הורים לילדים בגיל חובה, המבקשים להקנות לילדיהם חינוך ביתי, כלומר לא לשלוח אותם לבית הספר או לגן, יפנו בבקשה לקבל פטור מלימוד חובה ואישור למתן חינוך ביתי. את הבקשה יש לשלוח למנהל המחוז ואל מנהל המחלקה לחינוך ברשות, את כתובת המייל הרלוונטיות אפשר בקלות לקבל ממחלקת החינוך ברשות או מהורים אחרים באותו אזור מגורים. ישנם אזורים בהם את הבקשה שולחים במייל וישנם אזורים בהם ניתן להגישה באופן מקוונן. רשמית, כל עוד לא אושרה הבקשה הילדים חייבים להמשיך וללכת לבית הספר. עם זאת, משפחות שילדיהם מעולם לא פקדו את המערכת כנראה יעברו מתחת לרדאר, משפחות שהוציאו ילדים מהמערכת יתקלו בדרך כלל בעמידה של המערכת על הרגליים האחוריות, זה מובן, מערכת בדרך כלל מנסה להגן על עצמה. אך, כפי שקבע בג"צ, הזכות של כל משפחה לבחור את דרכה החינוכית בעצמה היא הבסיס לדיון, זוהי גם טענה די הגיוניות בסך הכל. מנהל המחוז חייב להחזיר תשובה עד שלושה חודשים מרגע הגשת הבקשה, לצערי הם לא עומדים בכך, אפשר להתקשר ולשאול מה קורה מדי פעם כדי להיות מעודכנים, אפשר גם לא. אני בוחר שכן, זה לא מסובך לעמוד בחוק וכדאי לעשות את זה. את הבקשה אגב בודקת ועדה שחייבת לקום בכל אזור שבו יש משפחות הבוחרות בחינוך ביתי. הועדה כוללת מספר גורמים "מפקח כולל שמונה על ידי מנהל המחוז כרפרנט לחינוך ביתי – יו"ר הוועדה, מפקח כולל על בתי ספר או על גני ילדים, מנהל בית ספר, פסיכולוג חינוכי או יועץ חינוכי, המפקח על הביקור הסדיר, מנהל מחלקת החינוך ברשות המקומית או מי מטעמו, וכן חברים נוספים, על פי החלטת מנהל המחוז" (חוזר מנכ"ל 2009). אנחנו עוד נחזור אל הועדה הזאת בחלק הבא.

ביקור בית

אחת הנקודות שיצא לה שם של רגע "כואב ומפחיד", היא ביקור הבית המפורסם. חוזר מנכ"ל קובע במדויק מי מגיע לבקר ואני מביא אותו כלשונו. "לאחר פגישת ההכנה יבקר המפקח הרפרנט לנושא במחוז או נציג מטעמו במקום שבו הלימודים מתקיימים. המפקח הרפרנט או נציגו רשאים לצרף לביקור חברי ועדה נוספים. מטרת הביקור היא לוודא כי אכן מתקיימים התנאים שיאפשרו עמידה בתכנית המוצעת על ידי ההורים כאמור ב-3.5 לעיל. מועד הביקור יתואם עם ההורים." (חוזר מנכ"ל 2009).

חשוב לציין כי הורים וילדים לא נדרשים להגיע לוועדה, הועדה באה אליך. כמו כן, הביקור בודק תנאים שבהם תתאפשר תכנית הלימודים, תכף נגיע לזה, אבל לא את הילדים מבחינה לימודית. כלומר, לא בודקים הישגים לימודיים ובכל מקרה לא בוחנים ילדים. אגב, בביקור הבית הם לא אמורים לדבר בכלל עם הילדים, זאת שיחה עם ההורים. מבחינתי הם מוזמנים לדבר עם הילדים, אבל הם מעולם לא ביקשו. הגישה שלי לביקור הבית היא מפגש עם אנשי חינוך שחושבים אחרת לגמרי ממני ולכן זאת הזדמנות נפלאה ללמידה הדדית. לנו היו ביקורים ידידותיים ונעימים.

חשוב לציין כי הועדה רשאית לסייע, לייעץ, להפנות לחומרים קריאה ולימוד רלוונטיים. תכלס לי זה נשמע סבבה, הכל תלוי בגישה איתה אתה בונה את מערכת היחסים שלך עם הועדה ושלוחיה. המפקחת האזורית שביקרה אותנו בפעם האחרונה אכן יעצה לנו בכמה דברים, עצות לא רעות אני חייב להודות, ובכלל היה שיח מאוד נעים. אני מתאר לעצמי שאם היו מגיעים אלי הביתה במטרה לבחון אותי ואת זוגתי, או את הילדים, יתכן והיה לי קשה יותר לפרק את ההתנגדות, לשמחתי זה לא קרה. אבל אפשר בחלק גדול מהמקרים לבנות מערכת יחסים עם המפקחת ונציגי הרשות, זה טוב לכל הצדדים, אם זה לא מתאפשר, אפשר לעבור ביקור בית קורקטי ונעים.

נקודה אחרונה, כאזרח אני שמח שיש ביקורי בית. המדינה היא הזרוע הביצועית של האזרחים, של החברה, כחלק מהחברה הזאת אני שמח שיש מי שעוזר לאלה שקשה להם ובמיוחד שבודק שמקרים, נדירים ככל שיהיו, של הזנחה והתעללות בילדים. וכבר יש שמועות שנמצא כי קרה. בחוזר מנכ"ל מופיע כי  "במקרים חריגים, כאשר מתעורר חשש בקרב הפיקוח לשלומם של הילדים, ידווח עורך הביקור לרשויות הרווחה כפי שמתחייב מחובת הדיווח על פגיעה בחסרי ישע ". מבחינתי זאת הנקודה היחידה בה מותר וחשוב שהרשויות יתערבו. במקרה שלא ניתן אישור, וזה די נדיר, "המבקש רשאי, תוך 14 יום מהיום שהודע לו על הסירוב, לפנות בבקשה בכתב לעיון חוזר למנהל הכללי באמצעות הממונה על החינוך הביתי במשרד החינוך, בצירוף כל המסמכים הרלוונטיים"(חוזר מנכ"ל 2009).

אז מה מגישים

החלק הזה יהיה קצת מתיש, בכל זאת תוכנית לשנה שלמה. עקרונית כל הגישות החינוכיות המגובות בהשקפת עולם מגובשת מקובלות על משרד החינוך, גם אם מפקח\ת כזאת או אחרת לא שמעו על זה, כך נקבע בנספח ב' לחוזר המנכ"ל. תהיה אשר תהיה הגישה החינוכית והשקפת העולם של ההורים צריך להגיש תוכנית לימודים לוועדה. מניסיוני היא יכולה להיות מנוסחת בכמעט כל דרך אפשרית, אבל היא חייבת לכלול חשיפה ל55% מלימודי הליבה ואת מיומנויות היסוד, קרי,  שפה, חשבון-מתמטיקה וכישורי חברה. עד כה זה נשמע מפחיד, אבל מבט נוסף בנספח מראה שקשה מאוד עד בלתי אפשרי כמעט שלא לעמוד בדרישות באופן טבעי.

נספח ב' קובע כי "מצופה מהם להראות יכולת לתכנן ולספק את צורכי החינוך של הילדים, להוכיח שסביבת הלמידה שלהם מאפשרת נגישות למרכזי לימוד כמו ספרייה, מוזיאונים ושימוש בטכנולוגיות, כולל טכנולוגיות מבוססות-מחשב", בקיצור אם אתם גרים בישראל, לא משנה איפה, אתם בסדר.

משרד החינוך אוהב לחלק דברים לנושאים ולאשכולות, אני פחות מתחבר לגישה הזאת, אני חושב שגישה הוליסטית אינטר-דיספלנרית יותר נכונה. אגב, יש לדעתי מחלקות שלמות במשרד שגם חושבות ככה, רק שחוזר המנכ"ל נכתב ב- 2009 וכנראה שזאת הגישה שרווחה אז, אולי גם היום.

אז מה יש לנו שם? יש המון אשכולות, תהיו סבלניים

בקדם-יסודי יש לנו רק את אשכול אמנויות, אשכול אוריינות וכישורי שפה, אשכול כישורי חיים אשכול מתמטיקה ומדעים. שזה בעצם אומר, לשחק, להסתובב בעולם, לגדול, להיות חלק מהקיום, או במילים אחרות, פשוט לחיות. זה כן דורש מההורים תשומת לב למפגשים חברתיים, על פי הצורך, למזלנו ישראל מלאה בקבוצות של משפחות חינוך ביתי אזוריות שנפגשות בקונסטלציה כזאת או אחרת לאורך כל השנה.

בחינוך היסודי והעל-יסודי יש לנו את  אשכול רוח וחברה (מולדת, חברה, אזרחות, היסטוריה, גיאוגרפיה)  אשכול מתמטיקה ומדעים, אשכול אוריינות וכישורי שפה, אשכול מיומנויות הגוף, אשכול אמנויות, אשכול כישורי חיים וגולת הכותרת אשכול מיומנויות וערכים שכולל רשימה מאוד ארוכה של נושאים: תרבות ולשון, אוריינות אנליטית ומידענית, אוריינות כמותית, אוריינות אסתטית, מודעות לבריאות, אוריינות אישית ובין-אישית, אוריינות חברתית, כבוד האדם, סקרנות, יצירתיות, יעילות, דיוק, יושר, חשיבה עצמאית, מודעות עצמית, הגינות, אסתטיקה, אתיקה, מוסריות ואחריות הדדית, מסוגלות, צדק חברתי, דו-קיום וסובלנות.

זה אמנם נראה הרבה ולחלק מהמשפחות, בעיקר האנסקולריות מוזר ומיותר, אבל גם פה החיים עצמם חושפים את הילד לרוב האשכולות, אם לא לכולם. לדוגמא, טיול לנחל מערות בכרמל, כולל מילוי החוברת של רשות הטבע והגנים, חושפת את המשפחה כולה לכישורי חיים, גאוגרפיה, היסטוריה, טבע, מיומנויות גוף, חקר, סקרנות, יצירתיות ועוד ועוד. אפשר לנסוע לכנסת, לחוף הים, מוזיאונים, תיאטרון וקולנוע, לטייל בטבע לעשות סידורים, לחיות. כל רגע הוא רגע לימודי, זה במהות של האדם, ככה נולדנו, וממילא התיאוריות החינוכיות כיום מדברות לימוד לאורך כל החיים, הכל הוא לימודים. תכתבו את סדר יום ופעילויות, מסידורים של יום יום ועד לאירועים מיוחדים, תספרו על אתרי לימוד שאתם משתמשים בהם, מעשר אצבעות ועד יוטיוב. פשוט לחיות זה כבר בית ספר מעולה לחיים וזאת התוכנית הטובה ביותר שאפשר להגיש. כלומר, תעשו את מה שאתם עושים ממילא בשביל הילדים שלכם, ופשוט תכתבו את זה. למשפחות שהם יותר דידקטיות ופחות אנסקולריות אפילו יותר קל, יש שעות של לימוד מוגדרות ויעדים ברורים ואז הגשת תוכנית פשוטה אפילו יותר.

למשרד החינוך חשוב שניתן לילדים הזדמנות להתנסות וליישם, לפתח יכולות חברתיות וערכים, לדעת לחקור ולפתור בעיות, וגם, איך לא, לדעת להשתמש בטכנולוגיה. אני מודה שגם לי כהורה כל אלו חשובים, אני אישית לא מכיר הורה שמתנגד לכך. כך או אחרת, אלו הדרישות, ויש אלף דרכים להגשים אותם, ולכל משפחה את הדרך שלה, תכתבו במכתב הבקשה את הדרך שלכם, אתם ההורים, אתם מכירים את הילדים שלכם הכי טובה, זה בהכרח הדרך הטובה ביותר בשבילם.

אגב, באותו מסמך משרד החינוך גם נותן דוגמאות לשיעור אפשרי, למשל בנושא קשר עם אחים, הוא קורא לזה שיעור, אני קורא לזה חיים, זה  שיעור שעל פי הדרישות יש לקיים שעה בשבוע, אצלנו במשפחה זה מתרחש כמעט 12 שעות ביום וב-12 האחרות הם ישנים איתנו יחד. בעיני זאת דוגמא מצוינת לכך שהחיים הם המורה הטוב ביותר והמשפחה היא הבית הספר הטוב ביותר.